פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

76 / 122

אפשר לומר שסוקרטס נותן גם כיוון למורים
בבתי הספר. הוא לכאורה אומר להם: "תבנו
במודע את האווירה החברתית שתאפשר )גם לכם(
לחשוף חוסר ידיעה, כישלון, לקבל אותם ואף
לנצל זאת לשם למידה עמוקה עוד יותר." כאשר
כל אדם לא יחשוש להיכשל, לומר ללא חשש
"אני לא יודע", האם לא נהיה כולנו חכמים יותר?
האם זו לא בדיוק אותה אווירה חברתית אליה
מתכוון גם מי שחיבר את תפילת הלומד באמרו
"וישמחו בי חברי"?
אם יצירת אווירה מקבלת ומאפשרת עומדת
בבסיס דבריהם של סוקרטס ומחבר התפילה,
אפשר לומר את המשפט הבא, שיש בו אולי כדי
להפתיע: בית ספר שישתדל ליצור אווירה שבה
יש קבלה מובנת מאליה של הכישלון ושל חוסר
ידיעה, יביא להישגיות גבוהה בלימודים, אולי
אפילו יותר מפיתוח טכניקות הוראה מתוחכ –
מות וחדשניות.
פרופ' דן שכטמן הוא דוגמה
אולי לא נפוצה של מי שהצ –
ליח להתגבר על כך שלא
שמחו בו חבריו. אבל האם
אנחנו יכולים להעריך כמה
אנשים איבדו בשל כך, ללא
הצדקה, את עתידם ואת שמם
הטוב? האם אנחנו יכולים להעריך אילו אוצרות
חוכמה בכל תחומי החיים אבדו לאנושות משום
שהיו אנשים שלא שמחו בהם, והם נשברו? האם
בדרך אל הבינה אפשר לסור גם מרע זה?
אני נזכר בקטע משירו של אנרי מישו ומוצא בי
כוח חדש.
הליצן: "... במחי אחד אשליך מעלי את בייש –
נותי העלובה, את תחבולותי העלובות ואת הכב –
לים של שלשלת הנסיבות. מרוקן ממורסת
ה'להיות מישהו' אגמע מחדש את המרחב המזין."
˘ÙÁÓ „ÈÓÏ˙‰ ∫‰ÈÈ˘ ˙Â·˙‰
˙ÂÚÓ˘Ó
עולם שבו רוב בני האדם מתפרנסים מחקלאות
הוא עולם טבעי ופשוט מאוד להבנה. כאשר
הורים היו דורשים מילדם בן השש לאסוף ביצים,
לנקות את הדיר או למסוק זיתים, גם אם הפעוט
היה מתעצל ומנסה להתנגד, ברור שלמרות גילו
הצעיר הוא היה מסוגל להבין לחלוטין את נחיצות
הפעולה ומשמעותה עבורו.
אבל מה בדיוק יכול להבין או להרגיש הפעוט
בכיתה א', כשמתברר לו שרק בגיל 52 ואפילו
מאוחר הרבה יותר, הוא יוכל להבין למה "תקעו"
אותו בכיתה כל כך הרבה שנים?
כשחושבים על כך בכובד ראש, מסתבר שתשו –
בה רצינית לתהייתו לא תהיה כל כך פשוטה כפי
שזה נראה אולי ברגע הראשון. מעט מהמטלות
הנדרשות בבית הספר יכולות להיראות טבעיות,
ראויות והכרחית, כמו זו המחייבת לאסוף ביצים
מהלול, ולעומתן, במטלות רבות תחזורנה ותעלי –
נה השאלות: "מה אני בכלל עושה כאן? מי צריך
את המקצועות האלו? למה הם כועסים?
יהיו מי שיענו "כשתגדל תבין". אבל מי שיע –
צור ולו לרגע קט וינסה להקשיב, יגלה עד מהרה
שאלו אינן אמירות ריקות של איש צעיר עצל
שאינו מוכן למאמץ. אלו הן שאלות של משמעות,
שהתלמיד שואל את עצמו ופעמים רבות אף
מתענה בהן יום יום לאורך שנים ארוכות.
ÍÂÈÁ‰ ˙„ÒÂÓ· ̇‰
ÏÂÙÈËÏ È‡¯ ˘‚„ Ô˙È
˜˙˘Ó‰ „ÁÙ‰ Èӯ‚·
„ÂÓÈÏ‰Ó ÌȘÈÁ¯Ó‰
ø‰È·‰ ˙‚˘‰Ó ̈ڷÂ
76