פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

72 / 122

עד כאן ראינו שכדי לסור מרע על האדם לבצע
שתי פעולות קשות ומסובכות. האחת היא להפ –
עיל מחשבה עמוקה כדי לדעת מה ראוי ומה לא,
והשנייה היא יציאה לפעולה הדורשת שינוי
המחייב התגברות, לפעמים מיוסרת, על ההרגל.
אבל כאן עוד לא תמה דרכו הקשה של האדם
שחפץ לסור מרע. כאשר הוא מחליט לפעול הוא
מגלה, אולי בפעם הראשונה, שכמעט בכל רגע
ורגע בחייו הוא מחויב בחשיבה, בהתגברות ובי –
ציאה לפעולה. על האדם להפעיל מחשבה ויכולת
ביצוע לפני שידבר עם החותנת, יחנך את ילדיו,
יעמוד מול המעביד, מול הלקוח, כשינהג בכביש.
העולם לא נעצר ולו לרגע. השאלות, התהיות,
הכישלונות והתסכולים רק נערמים ונערמים.
ø‰È·Ï ¯Â˘˜ ‰Ê ÏÎ ‰Ó ʇ
בשלב זה של הדיון נדמה שקל
יהיה להסביר כיצד הניסיון של
האדם לסור מרע ולפעול נכון, נותן
לאדם בינה. האדם המחייב את עצמו
לפעילות מוסרית, כאמור, מחייב את
עצמו להתבוננות עמוקה )אפשר
אולי לשער שהמילה בינה באה
מההתבוננות המתמשכת הזאת.(
זהו תהליך למידה רצוף, שהולך
ונבנה לאורך כל שנות חייו. המחויבות העצמית
מביאה את האדם לפעילות יומיומית נמרצת. כשם
שחדר הכושר מפתח את הגוף, "חדר הכושר" של
"סור מרע" מפתח את בינתו. הוא יודע להתבונן על
עצמו ועל זולתו, להפעיל מנגנוני חשיבה, להפעיל
מנגנונים להבנת פעולתו של עולמו הרגשי, ללמוד
מניסיונו ומניסיונם של אחרים, להפריד בין הנתו –
נים, לאחד ביניהם, להגיע למסקנות, להתוות דרך
יצירתית לפעולה, להודות בכישלון, ואחרי כל אלו
ולמרות המכשולים הפיזיים והפסיכולוגיים, גם
להתגבר ולהגיע למעשה.
הפסוק מאיוב מציע את הדרך הזאת לכל אדם.
מכאן מובן שהשגת הבינה היא בהישג ידו של כל
אדם. במילים פשוטות, כל אדם יכול! זהו המסר
הגדול, המשמעותי והאופטימי שנובע מהצעתו
של איוב. אבל זה עדיין אינו המסר בשלמותו.
אם הבינה יכולה להיות נחלת הכלל, מובן
שהיא אינה אמורה להימצא רק במגדלי שן, כגון
אצל יושבי בתי המדרש, החוקרים באוניברסיט –
אות, במכוני המחקר או בהיכלי התרבות. במצי –
אות שכזאת בכל עיסוק ועיסוק )כן, בכל עיסוק
ועיסוק( ובכל מקום ומקום שהאדם נמצא בו, הוא
יכול למצוא את מקומו ולהביא לידי ביטוי את
ניסיונו הייחודי ואת הבינה שרכש. אפשר אף
להוסיף ולומר שבמצב כזה בכל מקום הוא גם
יכול למצוא את משמעות חייו.
האם למסר החשוב והאופטימי הזה ניתן דגש
מספיק במערכות החינוך וההוראה?
האם יש לנו תפקיד לסייע ולעודד כל אדם
לאמץ לעצמו את הפסוקים המרגשים מספר
ּנוָּה לֶלֲע ַי יִר מֹאמֵוא לִם הִיַמָּשַא בֹדברים: "ל
א ֹלְה: וָּנֶשֲעַנ ְ וּה ָתֹ א ּנוֵעִמ ְשַיְ וּנוָּ לָהֶח ָּקִיְה ו ָמְיַמָּשַה
ם ָּיַר הֶב ֵל עֶ אּנוָר לָבֲע ַי יִר מֹאמֵוא לִם הָּיַר לֶבֵע ֵמ
ָיך ֶלֵב אֹרוָי קִּה: כָּנ ֶשֲעַנְ וּהָתֹ א ּנוֵע ִמְשַיְ וּנוָּ ל ָהֶחָּקִיְו
תו" )דברים ל',ֹשֲעַ לָךְבָב ְלִבּ וָיךִפְּד בֹאְר מָבָּדַה
י"א-י"ד(.
ÈÎÂÈÁ‰ ‰˘ÚÓ‰
הרע שיש לסור ממנו.
לפרשנות המוצעת לפסוק מאיוב אין שום
יומרה לקבוע סוג של "אמת" שאין לחלוק עליה.
אבל מצד אחר, זו פרשנות היוצרת הזדמנות להת –
בוננות חוזרת על היבטים לא מעטים של המעשה
החינוכי. כאן נעסוק רק בשניים מההיבטים המה –
ווים מכשול משמעותי בדרך להתקדמות.
‰ÊÂÙ ¨„ÁÙ ¨‰˘Â· ∫‰¢‡¯ ˙Â·˙‰
בעבודתי ארוכת השנים בטיפול פרטני במתבג –
רים לקויי למידה, כמעט תמיד בדרך זו או אחרת
ובעוצמות שונות צץ ועולה החשש, אני מרשה
לעצמי לומר, צץ ועולה הפחד: "האם אני אינט –
ליגנטי? מסוגל לעמוד בתחרות?" אלו רגעים
שבהם החשש והייאוש עלולים להשפיע את
השפעתם המשתקת למשך שנים ארוכות ולפע –
מים גם על מהלך חיים שלם. כמעט אין אדם
מבוגר המתעניין בעבודתי, שאינו מהסס להתוו –
דות על החששות שהיו מנת חלקו בעת לימודיו.
מה מקור הפחד הזה? האם הוא תופעה מחויבת
המציאות שיש להשלים אתה? האם במוסדות החי –
נוך ניתן דגש ראוי לטיפול בגורמי הפחד המשתק
המרחיקים מהלימוד ובעצם מהשגת הבינה?
ככל שעוברות השנים אני נעשה יותר ויותר
מודע לנוכחותו של הפחד המעכב שנוצר בעת
הלימוד. למרות זאת לא תמיד ניסיוני מסייע לי.
לעתים אני מוצא את עצמי הולך שולל אחרי חזות
72
ÏÚ ¯·„Ó ÌˆÚ· ·Âȇ
˙‡ ˙ËÂÂÓ‰ ‰ÂÂΉ
‡ËÁ‰ ˙‡¯È˘ ÈÓ ÆÌ„‡‰
‡ˆÂÓ‰ ˙„˜ ‡È‰
Â˙ÂÂÎ ¨ÂÏ˘ ˙È‚ÂÏÂÎÈÒÙ‰
‰¯Â‰Ë ‰È‰˙