67 / 122
חותרת תחתיו, כמו עשתה יד אחת עם האל, מעבר
לו ומעבר לכאן ולעכשיו.
יצחק העותר הוא אותו נער שמיום היוולדו לא
שמענו את קולו אלא במשפט היחיד, בלכתו עם
אביו יחדיו: "אבי, ... הנה האש והעצים ואיה השה
לעולה" )כ"ב, ז'(. אז לא עתר יצחק לה' לבקש על
נפשו. אולי לא העלה בדעתו למה מסוגל אביו,
אולי לא היה די חשוב בעיני עצמו. ושמא כיבד
את אביו ובחירתו, והוא-הוא גיבור האמונה
הגדול מכולם, זה הנכון להקריב את עצמו, או זה
שביטחונו באל כה רב, עד כי הוא יודע שייגאל
בעוד מועד?
יהיה ההסבר אשר יהיה, החידה בעינה עומדת:
מדוע הפעם יצחק עותר? דומה שהוא סוף-סוף
מבין את חלקו שלו בעצירת רחמה של רבקה. לא
די בהיותו הנבחר, עליו להיות ראוי לגורלו. אם
לעולם אין הוא פונה לאלוהיו ואינו שוטח בפניו
תפילה, הוא כביכול מסתיר פניו ממנו, ולפיכך
נוקט האל הסתר פנים כלפיו. ראו עד כמה מהירה
ר...
ַ
היעתרותו של ה' לעתירתו של יצחק "ויעת
ר...", כאילו רק לפנייה יזומה זו ציפה ה' כדי
ֵ
ויעת
להתקדם בתוכניתו.
רבקה, הדורשת את ה', היא אותה נערה יוזמת
שהשקתה את עבד אברהם ואת גמליו בחריצות
וביעילות, זו שרצה לבשר לבני משפחתה על הגע
–
תו, זו שאת פיה יש לשאול. רבקה חשה, כמדומה,
בכל נימי הווייתה כי נבחרה למלא ייעוד, ומכאן
מקור הכוח המניע אותה לפעולותיה.
א
ריך אוארבך מסכם השוואה בין סגנונו של
מקרא לסגנון ההומרי במילים אלה:
"בסיפורי המקרא מתרחש מלכתחילה הנשגב,
הטראגי והפרובלמטי דווקא בחיי-יום-יום ]...[,
)ו(מתקעקעת )בהם( שלוות-יום-יום בבית, בשדה
ובעדר תמיד על-ידי קנאת-הבחירה והבטחת-
הברכות, וקמים סיבוכים ]...[. הבלטת חלקים
אחדים והאפלת אחרים, קטעיות, השפעת מה שלא
פורש, רקע אחורי, רב-משמעות וצורך-בדרוש,
תביעה לדברי-ימי-עולם, פיתוח מוצג ההתהוות
ההיסטורית והעמקת הבעיות" )אוארבך, תשכ"ט(.
אל השפע הכלוא הזה, ואם תמצי לומר, אל
האור הגנוז הזה, עשוי הקורא לגשת כמוצא שלל
רב. תחילה הוא מסונוור, אך אם יאריך לשהות
באפלולית, מעט-מעט תיפקחנה עיניו להבחין
עיקר מעיקר. אט-אט יעלה בידו להתיר סבך דבר
מדבר, לבודד עוד מרגלית נדירה ולצרוף אותה
מסיגיה. או אז יאחזנה בין אגודל לאצבע, משתאה
למראה הבזקי האור המרצדים בה במפולש, ושעה
שזו מזדהרת, הוא כבר מתרונן לידיעה על עוד
כהנה וכהנה מכמנים.
˙‡ ÔÈ·Ó ÛÂÒ≠ÛÂÒ ˜ÁˆÈ˘ ‰Ó„
Ï˘ ‰ÓÁ¯ ˙¯ÈˆÚ· ÂÏ˘ ˜ÏÁ
¨¯Á·‰ Â˙Âȉ· È„ ‡Ï Ɖ˜·¯
ÂÏ¯Â‚Ï È‡¯ ˙ÂÈ‰Ï ÂÈÏÚ
67
הערות:
1. אלון ארי, בא אל הקודש, עמ' 601, מדרש אגדה, ידיעות אחרונות, סיפרי מחמד, תל-אביב 5002.
2. אוארבך אריך, מימזיס, התגלמות המציאות בספרות המערב, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ט, מתוך: "צלקתו של אודיסאס",
עמ' 81.