Background Image
Next Page  71 / 122 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 71 / 122 Previous Page
Page Background

נמצא פסוק שמעמיד את הדברים בצורה אחרת:

ת ה' )משלי ט' י'.( זהו סוג של

ַ

א

ְ

ר

ִ

ה י

ָ

מ

ְ

כ

ָ

ת ח

ַּ

ל

ִ

ח

ְּ

ת

אמירה מסייגת, הטוענת שהיראה היא רק ההתח

לה, אולי הבסיס לחוכמה, ולא החוכמה כולה.

‰È· Ú¯Ó ¯ÂÒÂ

החוכמה, על פי מה שראינו, היא הכוונה שאין

בה עדיין שום מעשה, והיא מהווה נקודת מוצא

מוסרית שהאדם מאמץ לעצמו טרם היציאה

לפעולה. החלק השני של הפסוק, המדבר על

הדרך להשגת הבינה, מכוון ליציאה לפעולה

ממשית בתוך המציאות.

ה", לכאורה, שייכת

ָ

ינ

ִּ

ע ב

ָ

ר

ֵ

ר מ

ּ

סו

ְ

האמירה "ו

לסוג האמירות שאינן אומרות הרבה. אם אדם

אינו מתנהג כעבריין, משלם את חובותיו בזמן,

אינו מכעיס או מעליב אנשים,

ודאי שאפשר לומר עליו שהוא

פועל בדרך נבונה. אבל האם אין

זה קצת מרחיק לכת לומר שהת

נהגות די נפוצה מסוג זה היא

ההתגלמות הבינה?

למרבה "המבוכה", לכאורה,

לא רק הפסוק באיוב מדבר ברוח

זאת. כאשר נוכרי אחד רוצה

להתגייר הוא פונה להלל הזקן

ומבקש שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת.

הלל אומר לנוכרי משפט שנראה דומה במידה

רבה לפסוק מאיוב: "מה ששנוא עליך לא תעשה

לחברך - זוהי כל התורה כולה" )שבת ל"א א'(.

אם כך, אם האדם "רק" לא יעשה לחבריו מה

ששנוא עליו, בשלב מסוים, מאי שם, "תנוח" עליו

בינה אדירה, והוא ידע את "כל התורה כולה"?

על פניו נראה שצריך להתבונן היטב כדי ללמוד

ה" של הפסוק מאיוב

ָ

ינ

ִּ

ע ב

ָ

ר

ֵ

ר מ

ּ

סו

ְ

את משמעות "ו

ואת אמירתו של הלל הזקן. ההצעה לסור מרע

מחייבת מראשיתה לימוד יסודי המלווה במחשבה

מורכבת ועמוקה, שמטרתו להבין באיזו סיטואציה

מצוי רע שיש לסור מפניו. לא תמיד האדם מרגיש

או מבין את הרע המתחמק מהבנתו. לא תמיד כל

מעשה שנתפס בראייה שטחית כמעשה רע הוא

באמת רע. ולהיפך, לא כל מעשה שנראה טוב הוא

אכן טוב. במקרים רבים האדם מוצא את עצמו

בהתלבטות קשה טרם יוכל להכריע מהו הרע,

ולעיתים לא יוכל לתת לעצמו תשובה ברורה.

מעבר לצורך בהפעלת מחשבה עמוקה ומורכ

בת, ההצעה "סור מרע" מפנה את האדם לפעילות

ממשית ולביצוע מיידי. דיבורים ומחשבות לא

יועילו בכלום. בלי יציאה לפעולה וללא מעשה

לא יהיה לכוונות הנכונות שום ערך. לכאורה,

אולי יהיו מי שיחשבו שאין קושי מיוחד ביציאה

לפעולה, שכן אם האדם כבר למד ויודע מהי

הדרך הנכונה, מה הבעיה ליישמה? כל שנותר זה

רק להתחיל.

אבל, האם אפשר לומר ברצינות שיציאה לפעי

לות היא פעולה קלה לאדם? "רק פרוסת עוגה

קטנה בטח לא תקלקל את הדיאטה" יגיד מי

שעלה יתר על המידה במשקלו, וינגוס. "חמש

סיגריות ביום אינן מזיקות," יגיד המעשן. "ממחר

אתחיל ללמוד," ישכנע את עצמו התלמיד שכבר

ברגע שהבטיח לעצמו, הוא יודע שלא יצליח

לקיים. הניסיון מלמד על המאמץ הנפשי האדיר

שנזקק לו האדם כדי לסור בפועל מרע, גם אם

משמעותו המזיקה מוכרת וידועה היטב. האדם

הרוצה לסור מרע חייב לשנות את דרך חשיבתו

ואת הרגליו הנפסדים כדי להתחיל ללכת בדרך

חדשה, כאשר אימת הכישלון, תחושת הייאוש

והעייפות מלווים אותו בכל רגע ורגע.

אלו הם הרגעים שבהם כמעט מאליהם צצים

ועולים הפיתויים שמציעים פתרונות לא כשרים,

הכחשות משונות, ואלטרנטיבות חסרות שחר

לקיצור דרכים.

אולי בשל הקושי הפסיכולוגי הגדול מגיע רבי

אבהו לאמירה התמוהה והקשה מאוד לעיכול:

"מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים

אינם עומדין" )ברכות לד' ב'(. עד כדי כך?

בהקשר ישיר לנושא הדיון כדאי לשים לב לאמי

רה משמעותית נוספת: "לא חכמה מביא דברים

ולא דברים מביא חכמה, אלא מעשה" )אבות דרבי

נתן נוסחא א' פרק כב'(.

‰Â‡‚‰ ‡ËÁ ¯˘‡Î

˙‡ ÌÈÒÙÂ˙ ˙‡˘˙‰‰Â

Ì¢ Ôȇ ¨‰‡¯È‰ Ï˘ ‰Ó˜Ó

¨·ÂÈ‡Ó ˜ÂÒÙ‰ ÈÙ ÏÚ ¨ÌÚË

‰·Â¯˜‰ ‰·È·Ò· ˘ÙÁÏ

‰ÓÎÂÁ ȉ˘ÂÊȇ

71