פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

70 / 122

øÌÎÁ ‰ÈÓ Ê‡
לתשובה שנותן הפסוק יש משמעות מרגיעה
מאוד. אם עד עכשיו אולי חשבנו שהחכם הוא אדם
מיוחד, בעל עוצמות שכליות וכישורים בלתי רגי –
לים, שמקומו, אולי כבר עם לידתו מחוץ ל"עקומת
הנורמה" החברתית, הרי שאצל איוב המצב שונה.
הפסוק אומר שביכולתו של כל אדם ואדם להיות
חכם, "רק" אם מתוקף הבנתו והחלטתו גם יחד
ימקם את עצמו בעולם בעמדה צנועה.
הצניעות הזאת, שמשולבת בה יראה, אינה סוג
של נימוס מעודן הנרכש בסלונים מהודרים.
היראה המביאה לצניעות, היא על פי הפסוק
החוכמה בהתגלמותה.
במבט שטחי, ההבנה הזאת עלולה להיראות
דומה למסר פשטני שאין בו שום הנמקה, בדומה
למסר המתלהם השגור בפיהם
של מטיפים מסוגים שונים,
שרוצים לפתות או להפחיד את
קהל מאזיניהם כדי שילכו
בדרך שהם מציעים. שהרי מה
בכלל הקשר בין יראה וחוכמה?
אבל מחשבה נוספת יכולה
יָנֹדֲת אַא ְרִן יֵלהעניק לפסוק "ה
ה"ָינִּע בָרֵר מּסוְה וָמְכ ָיא חִה
ממד פסיכולוגי עמוק.
כדאי להתחיל בדוגמה: אם למשל נעמוד
בחנות. תוך כדי המתנה לקבלת שירות מהמוכר
העמוס ייגש אלינו אדם נעים סבר ויספר בהיגיון
רב בשבח מעלותיו של מוצר מסוים, ואז, לפני
שנעמוד לשלם יתברר לנו שהאדם שדיבר אתנו
הוא מתלמד שברצונו להיות איש מכירות בחנות.
האם לא נכון יהיה לעצור ולעשות הערכה
מחודשת אם כדאי לנו לקנות? הנימוקים ליעילו –
תו של המוצר הרי היו נכונים ומשכנעים, אז למה
להסס? הסיבה לנחיצות ההערכה מחדש נובעת
מכוונת המשכנע. פעמים רבות, משקלה של כוונה
נסתרת גדול יותר ממבנה מבריק של טיעונים
הנראים כלפי חוץ גם מוסריים. כאשר נחשפת
כוונה, שאין אנו בטוחים במוסריותה, אנחנו חוש –
שים שהכל עלול להתגלות כדבר שאינו אלא
מלכודת דבש מתוחכמת.
מכאן אפשר לנסות ולהבין את דברי הפסוק
מאיוב במשמעותם העמוקה: איוב בעצם מדבר על
הכוונה המנווטת את האדם. מי שיראת החטא היא
נקודת המוצא הפסיכולוגית שלו, כוונתו תהיה
טהורה. הוא יחשוש להטעות, לגרום לנזקים,
יחשוש מהנטייה ליוהרה, מפיתויים, משיקולים
זרים, מפזיזות, יהיה נכון להיעזר באנשים נוספים
ולחלוק עימם את הכבוד. במקרים אחרים הוא גם
יהיה מוכן לקחת על עצמו להודות אפילו בפומ –
בי בכישלון.
ניתן להדגים את תרומת היראה והכוונה הטובה
לחוכמה ההולכת ומתפתחת בדוגמה פשוטה: כל
בעל מקצוע, אם הוא "ירא חטא" וכוונתו לספק
סחורה משובחת, בהכרח ישקיע מחשבה רבה
וייזהר בכל פעולה בתהליך היצור. אדם כזה יהיה
בסופו של דבר גם בעל מקצוע מצוין, אפשר
לומר, חכם. כך גם איוב יכול לומר: אם נקודת
המוצא לכל פועלו של אדם היא יראת החטא
והכוונה הטובה, מתוך זהירות והקפדה, הוא
יתקדם במהלך חייו בדרך לחוכמה.
על נקודת המוצא הפסיכולוגית של איוב,
מוסיף רבי חנינא בן דוסא משמעות מעניינת
משלו: "רבי )יוחנן( ]חנינא[ בן דוסא אומר כל
שקדמה יראת חטאו לחכמתו סופו להתקיים.
חכמתו ליראת חטאו אין סופו להתקיים" )אבות
דרבי נתן, נוסחא ב' פרק לב'.(
גם אם רבי חנינא בן דוסא נשמע כמיסטיקן,
אמירתו קרובה מאוד במשמעותה לפסוק באיוב.
אותו דבר בשינוי קל: סביר להניח שלא כל מי
שקורא את הפסוק באיוב יסכים עם ההנחה שדי
ביראה בלבד כדי להיחשב חכם )כמו שקשה להגיד
על כל מי שמכריז כסוקרטס שהוא "יודע שהוא לא
יודע" שהוא חכם.( ואולי משום כך בספר "משלי"
ÔÈ·‰˘ ÌÂ˘Ó Èχ ¨Ì„‡‰
Â˙ÂÈÊÎ¯Ó ˙‡ ˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·‰
‡ËÁ Ï˘ ‚ÂÒ ÍÂ˙Ó ¨ÌÏÂÚ·
ÔÈÓ‡Ó˘ ÈÓÏ ÍÙ‰ ¨‰Â‡‚‰
‰‡È¯· ¯ÂˆÈÏ Â˙ÏÂÎÈ·˘
¯˙ÂÈ ‰·¯‰ ˙¯Ù¢Ó
70