75 / 122
אינו רגע פשוט. גורלה של עבודה רבת שנים
עומד על כף המאזניים. למרות הצלחתו, כתגובה
לעבודתו המבריקה, פרופ' שכטמן, כך דווח בתק
–
שורת, זכה לביקורת מבטלת מצד בכירים מעמי
–
תיו. על פניו ייתכן שחבריו למקצוע מתוך שיקו
–
לים ענייניים, לא קיבלו את תוצאות מחקרו, אבל
זה המצב שבו כמעט מאליהן צצות תהיות שבב
–
סיסן השאלה האם באמת הם לא קיבלו את תוצ
–
אות המחקר? האם הם חוששים להיתפס ברבים
בחוסר ידיעתם? אולי הם חוששים לאבד את
מעמדם האקדמי הבכיר?
המצב השני הוא כמובן שכיח ונפוץ הרבה יותר.
בעת שהלימוד/המחקר נכשל, בזמן שבו האדם
זקוק לחום ולתמיכה, דווקא
ברגעים מתסכלים אלו, נפוצה
מאוד השמחה לאיד. כאן, גם
אם לא נוכל להצדיק, נוכל
לפחות להבין את סיבת התנה
–
גותם של העולצים: שהרי
מרגע שאחד מחבריהם נכשל
בעוד שהם הצליחו, הם מקב
–
לים סוג של אישור "משמח"
על כישרונם, ועל מעמדם
החברתי המשתפר. כישלונו של הזולת מפחית,
לפחות לזמן קצר, את עוצמת החששות המלווים
אותם.
גם אותנו?
ניתן לומר שחששו של הלומד נובע מפגיעה
אפשרית בתדמיתו. במישור אחד עלולה תדמיתו
העצמית להיפגע ועמה גם ביטחונו ונכונותו
להמשיך. פגיעה כזאת מתרחשת כאשר הלומד
מגלה שהישגיו לאורך זמן נמוכים יותר ממה
שציפה מעצמו. במישור נוסף, אם הישגיו הבלתי
מספקים ייחשפו לאנשים בסביבתו, תדמיתו
החברתית ומעמדו החברתי עלולים אף הם להיות
בסכנה. אצל התלמיד שכשל בבית הספר, שם כל
אחד יודע את מצבו של זולתו, תמונת המצב בעי
–
תית אפילו יותר. כאן מתערערות התדמית העצ
–
מית והחברתית גם יחד. זה עדיין לא הכל. בנוסף,
גם במשפחה הדואגת לא תמיד יודעים להכיל,
והתגובות קשות. לא תמיד אפשר למצוא באיזש
–
הו מקום בעולם מפלט שבו אפשר קצת לנוח,
לקבל ניחומים ולהתאושש. זה מצב שבו קשה
מאוד למצוא כוחות להתחלה חדשה, והוא עלול
להוביל אף לקריסה.
למצב פסיכולוגי כזה השלכות שליליות קשות
ביותר. כל אחד מכיר את המשמעות ונראה שלא
צריך להרחיב על כך את הדיבור. אבל זה הרגע
שבו יש לשאול: האם המצב הקשה שעלול להו
–
ביל לקריסה הוא חלק ממציאות הכרחית?
¯·‚˙‰Ï Ô˙È „ˆÈÎ
אמירתו של סוקרטס: "אני יודע שאני לא יודע"
מציעה דרך שיש בה פתרון מעשי. סוקרטס, ביוד
–
עין ובסוג של התרסה מוחצנת, מוכן להשיל
מעצמו את הפוזה הידענית, להתייצב זקוף מול
עצמו ומול הציבור, ובסוג של פשטות לא מפוח
–
דת הוא מכריז ברבים על חוסר ידיעתו, או על
לימודו שנכשל.
סוקרטס מוצא שהפחד המשתק הוא בין השאר
גם עניין של בחירה, והוא בוחר לא לפחד. למע
–
שה, אפשר לומר שבדרכו הידועה, סוקרטס רק
שואל שאלות, כגון: האם יש אדם שאינו טועה?
האם ישנו אדם שרק מצליח? מה הקשר לבושה?
האם הודאה בכישלון רק מזיקה לאדם? לאנושות?
האם ישנה סיבה אמתית להתאמץ רק כדי לעטות
על עצמך לאורך זמן פוזה מזויפת, ובסופו של
דבר, האמת המביכה סופה להתגלות?
סוקרטס נותן לאדם, שהאמת מול עיניו, את
ההבנה שיש לקבל את הכישלון כחלק מובנה
ובלתי נפרד מכל תהליך לימוד. מי שמבין אמת
פשוטה זו, יוכל גם להתאושש במהירות ולהמשיך.
"שיעלוז מי שחפץ בכך, שהרי ברוב המקרים מה
כבר עלול לקרות לי?" אומר הלומד שהסיר מעליו
את הפחד, והוא פונה ללימוד מחדש שיעמידו
הפעם על רגליים יציבות הרבה יותר.
¯˘ÂΉ ¯„Á˘ Ì˘Î
¯„Á¢ ¨Û‚‰ ˙‡ Á˙ÙÓ
¢Ú¯Ó ¯ÂÒ¢ Ï˘ ¢¯˘ÂΉ
Â˙È· ˙‡ Á˙ÙÓ
75