הנרדף חסר הכל. פעם בפתח המערה בעין גדי
ופעם במדבר זיף, כאשר שאול נרדם וכל
שלושת אלפים אנשי צבאו נרדמים בשמירה סביבו.
בשני המקרים דוד יכול בקלות להרוג את אויבו
בנפש, אבל הוא מעדיף לחמוד לצון ולנסות
לנטרל את תוקפנות אויבו באמצעות הצחוק. פעם
הוא מתגנב אל מאחורי גבו של שאול היושב
בפתח המערה בעין גדי וחותך את כנף מעילו של
מבקש נפשו, שאינו חש בדבר. בפעם השנייה דוד
גונב את חניתו של שאול הישן על האדמה ואת
צפחת המים שלו. בשתי הפעמים הוא שם את
שאול ללעג בעיני עצמו, כשהוא קורא לו ממרחק
בטוח, ומוכיח לו באותות ובמופתים שהיה יכול
להורגו בקלות אילו היה רוצה במלכות.
המספר העממי שמביא את שני האירועים קוצר
מהסיפורים האלה רווח כפול: הוא מציג את דוד
כבעל חוש הומור קונדסי ובד
בבד הוא מטעים עובדה משמ
–
עותית נוספת והיא שדוד אינו
מתכוון כלל וכלל לגזול
משאול את המלוכה.
כאן מגלה הסיפור עוד טפח
מאופיו של הגיבור החביב על
העם: העם רוצה במלך שאינו
להוט להיות מלך. בכל הזדמ
–
נות שנקרית בדרכו, דוד
מתואר כמי ששש להיפטר מהמלוכה. פעם אחת
כאשר אבשלום מורד נגדו ויואב בא אליו ומציע
לו לתקוף את מחנה אבשלום לפני שהלה יגייס
את כל תומכיו, ולחסל את המרד באיבו, דוחה דוד
את התוכנית ומציע לברוח למדבר יחף וחסר כל.
העם רוצה מלך שמתגעגע לימים שהיה אדם
פשוט, מלך שמתגעגע לנעוריו הפרועים והפראי
–
ים, כשעמד בראש כנופיה של שש מאות גברים
תופסי חרב. העם מספר לעצמו סיפור על מלך
שבמעמקי נפשו מתגעגע לחירות הגדולה שהיתה
מנת חלקו בנעוריו הרחוקים, כשהיה רועה את
צאן אביו במדבר והוא רחוק מלהיות מצביא
שעומד בראש צבא אדיר, כבד, גולמני ודורסני .
הפעם השנייה היא כאשר בן אחר שלו, אדוניה
בן חגית, קושר קשר לחולל הפיכה ולהדיח את
דוד מכיסאו. הסיפור העממי מצייר את דוד כמלך
רחוק מפרנויה, שאינו מחפש כל הזמן חשודים
בקשר נגדו עד שנתן הנביא לא מעורר את בת-
שבע להזהיר את דוד ולהזכיר לו שהבטיח את
המלוכה לבנה שלמה, דוד לא מקדיש תשומת לב
למעללי אדוניה בן חגית. ומה הוא עושה כשבת-
שבע ונתן מפנים את תשומת ליבו לקשר הנקשר
נגדו? הוא קורא לצדוק הכהן ולנתן הנביא ומצו
–
וה עליהם למשוח מיד את שלמה למלך.
מהסיפור הזה משתמע שהעם רוצה מלך שברח
מהכתר בצעירותו והכתר רדף אחריו והוא הוכתר
·È·Ò ̘¯ ÌÚ‰˘ ¯ÂÙÈÒ‰Ó
͢ÂÓ˘ Ì„‡ ¯ÈÈËˆÓ Â¯Â·È‚
ÈÙ„¯ ¨‰˜ÂˆÓ· ÌÈ˘‡ ÂÈχ
ÌÂ˜Ó Ì¢· ÆÏΠȯÒÁ ÌÈ˘Â
„„ ÏÚ ÌÈÚÓ¢ Âȇ
ÔÂÓÓ ÈÏÚ· ÌÚ ÚÚ¯˙Ó˘
83
ÏÈ‚È·‡Â „„
χ˘Â „„