פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

93 / 122

טוריה ומחייבת תיאור תהליכים "עממיים" בשי –
נוי פני ההיסטוריה, כמו גם במחויבות ערכית
לטובת "העם" ונציגיו.
שתי המסורות הללו לא התנגשו כל עוד עסק
שמיר בחיי ההווה. בזמנו הוקדש מאמץ מחשבתי
ניכר של הציונות הסוציאליסטית לגשר על פני
הסתירות הנובעות מההשקפה הלאומית וההשק –
פה הסוציאליסטית. גם הסתירות הנובעות מדגם
"העברי החדש" של שתי השקפות העולם, כפי
שמציינת שפירא )שפירא, 7991, עמ' 371(
טושטשו או שנפתרו בדרכים "יצירתיות". על
שמיר היה להרחיק את עדותו לעבר כדי להבחין,
או אם הדבר לא היה במודע: להביא לידי ביטוי,
בסתירות הללו.
שמעון בן שטח מציג ברומן "מלך בשר ודם"
עמדה סוציאליסטית, במובן זה שהוא דואג
לרווחתן של השכבות העמלות
ו"החלשות". במובן זה נענה
שמיר לתביעה הלוקאצ'יאנית.
גם ברומנים ההיסטוריים שמנתח
לוקאץ' אין חובה לשיטתו להע –
מיד דמות פיקטיבית לחלוטין.
לוקאץ' מעוניין שהרומן יחשוף
את מאבקי הכוחות העממיים וזאת שמיר עושה הן
בעזרת בן שטח, הן בעזרת חוני המעגל והן בעזרת
סיפורו של יוסי בן שמעון, שרצח את אנדרוס
המוכס, עבדו של ינאי. מבין הדמויות הללו יוסי
הוא היחיד "הבדוי" לחלוטין אמנם, אבל גם דמו –
יותיהם של בן שטח וחוני, ב"המרה" הסוציאליס –
טית שעורך להם שמיר, רחוקות מאד מדמויותי –
הם "ההיסטוריות".
ואילו ביחס לינאי, חורג שמיר במובהק מהמסו –
רת הלוקאצ'יאנית. אולם זוהי בדיוק הנקודה
שאני מבקש להדגישה. ברומן הזה מתנגשות שתי
מסורות שונות: המסורת הברדיצ'בסקאית, של
"העברי החדש" הלוחם, מול המסורת הסוציא –
ליסטית, ליתר דיוק המסורת הלוקאצ'יאנית של
הרומן ההיסטורי.
שתי המסורות הסותרות הללו "התפוצצו"
ברומן "מלך בשר ודם" ומסבירות את המבוכה של
המבקרים באיתור מוקד ההזדהות של "המחבר
המובלע". הלינאי נתון ליבו אם לבן שטח?
התפיסה של הציונות הסוציאליסטית ניסתה
להדחיק יצרים לא סוציאליסטיים בעליל, שפעפ –
עו בעורקיה של הלאומיות היהודית, ובעצם של
כל לאומיות. יצרים אלה קשורים לתפיסת "העב –
רי החדש" הברדיצ'בסקאי. יצרים הקשורים
ללאומנות ולפרטיקולריזם, יצרים הקשורים
לאהבת הכוח ותאוות הכיבוש, ויצרים כשלעצמם:
קרי, גישה אי רציונלית לקיום.
שמיר, ב"מלך בשר ודם" )וכן ב"כבשת הרש",
כפי שיוצג מיד( מעלה את תת-המודע הזה
בדמותם של ינאי ודוד. ייתכן שמטרתו הייתה
להעלות את המודחק על מנת לבטלו, כפי שסובר
באמת כנעני. קרי: יצירת העימות בין ינאי לבן
שטח תוך אישור עמדתו של האחרון וביטול
עמדתו של ינאי, אבל כוחו של המודחק גרם
שהיצירות הללו מסמפטות ומאשרות את תפיס –
תם הכוחנית של ינאי ודוד ולא את התפיסה
הסוציאליסטית של מתנגדיהם. עדיין, כוחן הרב
של העמדות המנוגדות )בן שטח, חוני, אוריה(
כה רב שמבקרים וקוראים רבים לא הבינו עם
איזו עמדה מזדהה המספר.
˘¯‰ ˙˘·Î
ההבדל בין ינאי לדוד הוא ההבדל בין "מלך
בשר ודם" ל"כבשת הרש". והבדל זה, כשקוראים
את שני הרומנים, אינו מובן מאליו כלל וכלל.
שמיר הוצרך לכתוב מאמר סניגוריה בעקבות
פרסום הספר וקרא לו: "דוד היה מלך טוב". האמ –
ביוולנטיות, שטילטלה את שמיר ב"מלך בשר
ודם", הגיעה לרמה של הרהור מטאפיסי ב"כבשת
הרש", הרהור על אי היתכנותו של "טוב" ללא
"רע" הכרוך בו. דווקא דמותו האידיאלית של דוד
93
˙‡ ‰ÏËÏÈˢ ¨˙ÂÈËÏÂÂÈ·Ó‡‰
¨¢Ì„ ¯˘· ÍÏÓ¢· ¯ÈÓ˘
¯Â‰¯‰ Ï˘ ‰Ó¯Ï ‰ÚÈ‚‰
¢˘¯‰ ˙˘·Î¢· ÈÒÈÙ‡ËÓ
øÌÈ˘È‡‰ ‡ ÌÚ‰ ∫ßı‡˜ÂÏ ‚¯Â‡È‚