פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

95 / 122

שמיר "גואל" מאלמוניותה היחסית. הבדל זה הוא
בעיניי חשוב ביותר.
ב"כבשת הרש", למרות הביקורת הנוקבת
שמוטחת בדוד, הניח שמיר שכוונתו תובהר:
כוונתו המחייבת קיום "ממלכתי" למרות העוול
הכרוך בו. בחירתו בסמל הקונצנזוס מבטאת,
בעיני, הכרעה שלא הובנה די צורכה לטעמו, או
שעליה התלבט בעצמו, כשכתב על ינאי. אמנם
גם הבחירה בדוד לא הספיקה לחלק מהקוראים
שלא ירדו לכוונת שמיר, והתרעמו על התיאור
"השערורייתי" של דוד, ולצורך זה גיבה שמיר את
ספרו במאמר "דוד היה מלך טוב".
המאמר ביקש להבהיר את כוונתו המוסווית של
שמיר: אכן לא ייתכן שיפוט גורף ולחומרה של
דוד ולכן העמדה המקבלת עליה את דין "הממ –
לכתיות", למרות העוול הכרוך בעקביה, יוצאת
וידה על העליונה מהרומן הזה.
ההקשר האקטואלי של עמדה כזו, בעקבות
מלחמת העצמאות וגירוש הפלסטינים, מובן
מאליו. "הסתירה" בין הכרתו המוסרית של שמיר
והולדתה בחטא של המדינה נפתרת על ידי
התפיסה הרואה בכך הכרח בל יגונה.
שמיר מדגיש את האקטואליות הזו, האקטואלי –
ות של יצירתו, במקומות שונים ברומן. במקומות
אלה הוא מדגיש כי עם ישראל בתקופה הנדונה
הוא "ממלכה בתחילת דרכה". ביטוי זה, בווריא –
ציה שונה, נמצא הן ב"מלך בשר ודם", והן ב"במו
ידיו". אוריה החתי הוא בן "לעם גווע" )שם, עמ'
181(, שיצא לתור בעולם כי התאווה לחכמה.
"ואף לא חכמה מכל הבא אל היד, אלא חכמה
אחת, דעה אחת, חכמת הממלכות והמדינות"
)שם, עמ' 74(.
אוריה מעיד על עצמו כי "ביקשתי ללמוד כוח
מהו, עצמה מאין תצמח. אמרתי אל נפשי כי את
סוד הכוח אלמד במחוזו, באשר ייטיב להיוודע"
)שם, עמ' 94(. בפוגשו בדוד "חשתי ריחה של
צמיחה" )שם, עמ' 25(. "את אשר הלכתי לחפש
בגבולי ממלכות רחוקות, נופלות או קמות או
מתרגשות לקום, מצאתי בירכתי ארץ כנען, בקרב
שבטי העברים. שם ראיתי איך קמה ממלכה, איך
היה נער למלך." )שם, עמ' 381(.
כלומר: שמיר יוצר את הקשר בין דורו לדורו
של דוד על ידי הסיטואציה ההיסטורית הדומה
)לכאורה( של עם בהתהוות ושל צמיחתו של כוח.
גם בגוף הרומן באה לידי ביטוי העמדה "המ –
טהרת" את חטאי הממלכתיות בזכות תוצאותיה
הרצויות. אך בגוף הרומן נדמה שהיא נדחית.
אחימלך מהרהר בכך שאין להקיש מתוצאת
החטא הטובה על ערכו:
"אראה כי הבוחנים טיב מעשה לפי פריו ולא
לפי שהוא, לעולם לא ידעו מה טוב ומה רע, כי גם
לפרי פרי. אף זה מפרשת אוריה: אם טובים דוד
ובת שבע ומעשיהם בזכות שלמה, הן גם טיב
שלמה בבאים אחריו ייבחן" )שם, עמ' 502(.
האירוניה היא כמובן בהשתלשלות ההיסטורית,
הנסתרת מעיניו של אחימלך. בנו של שלמה הוא
רחבעם, מפלג המלוכה.
קיימת ברומן גם עמדה אנטי-ממלכתית מזן
פחות רדיקלי. זו עמדתו של אחיתופל:
"מלכות משחיתה ארץ, סבר אחיתופל, שאלמ –
לא המלכות הרינו מעלים מסינו לפלשתים, או
לכל אשר יגבר בארץ, ובינינו לבין עצמנו עובדים
אנו ואוכלים ושותים ושמחים. עכשיו שמלכות
הויה בארץ, כפל כפלים ושבעים ושבעה נשלם".
)שם, עמ' 111(.
Â˙¯Î‰ ÔÈ· ¢‰¯È˙Ò‰¢
‰˙„ω ¯ÈÓ˘ Ï˘ ˙ȯÒÂÓ‰
˙¯˙Ù ‰È„Ó‰ Ï˘ ‡ËÁ·
Íη ‰‡Â¯‰ ‰ÒÈÙ˙‰ È„È ÏÚ
‰Â‚È Ï· Á¯Î‰
95
˙Ȉ¯‡ ˙ÂÎÓÒ ∫ȇÈ ¯„ÒÎχ