פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

36 / 122

̉ȂÂÒÏ ÌÈȇ¯˜Ó ˙ÂÓ˘
בראש סולם העדיפויות של ועדת השמות
הממשלתית עמדה השאיפה להחיות את השמות
המקראיים ההיסטוריים. דהיינו, הרצון להעניק
שמות מקראיים ליישובים חדשים שקמו במקומם
המשוער של היישובים המקראיים הקדומים.
כאלה היו שמות כמו עין גדי, מגידו, עדולם, זנוח,
אשדוד, אשקלון, בית שמש, עקרון, כסלון, צרעה
ואשתאול, שכולם מהעשור הראשון למדינה.
מתן השמות ההיסטוריים היה משימה לא פשו –
טה. הרי יש קושי בזיהוי המקומות המקראיים
מבחינה ארכיאולוגית, וגם גודלו של מאגר
השמות הזה מצומצם. המקרא מספק פחות ממא –
תיים שמות מקומות, וחלק מהמאגר הזה כבר
נוצל לפני קום המדינה. ועדת השמות הממשל –
תית המשיכה, על כן, את
הנוהג של קודמתה, להעניק
ליישובים גם שמות סמליים-
פיוטיים, שהם שמות שמעולם
קודם לכן לא שימשו כשמות
יישובים. וכך היא נתנה שמות
כמו 'זרועה', שם שנגזר מהפ –
סוק "לכתך אחרי במדבר
בארץ לא זרועה" )ירמיה ב' 2(
או רויה, שנגזר מהפסוק
"דשנת בשמן ראשי כוסי
רויה" )תהלים כ"ג 5(.
והיו גם שמות זיכרון, שניתנו למקומות על שם
אישים מקראיים: כתף אברהם, עין דוד, הר
שלמה, נחל שלמה, הר יהושפט, נחל אמציהו, הר
עוזיה, שדה עוזיה, בית עזרא, בית נחמיה ועוד.
לא רק אישים בולטים כמו האבות, מלכים ומנהי –
גי שיבת ציון נבחרו לככב בשמות הזיכרון. גם
אישים שלא ידוע עליהם הרבה מעבר לשמם
נבחרו לכך, ובלבד שניתן יהיה לתלות בשמם
ערכים, שחברי ועדת השמות חפצו ביקרם. אלה
היו שמות זיכרון רב-רובדיים, בהבדל משמות
הזיכרון החד-רובדיים שצוינו קודם. שמות הזיכ –
רון הרב-רובדיים הם שמות שאפשר לקפל לתוכם
כמה משמעויות, מקראיות ואקטואליות כאחד.
ןָיתֵה וזָיְבִם, יש ַחַם, נָּזֻח ֲה, אָּּיִלמשל, השמות הוד
נשאבו מרשימות היחס של ספר דברי הימים
הָּּיִ)דברי הימים א ד' 6, 91, 53; ז' 01(. מושב הוד
נקרא כך גם משום שמייסדיו היו יוצאי הודו;
ם נבחרו כדי לבטא אתָּזֻחֲה ואָיְבִם, ישַחַהשמות, נ
הנחמה שבשיבה אל הארץ ובהיאחזות בה; והשם
זיתן רומז למטעי הזיתים באזור והוא אף קרוב
בצלילו לשם העיירה זליתן בצפון אפריקה,
שממנה באו מייסדיו.
והיו גם שמות זיכרון פסאודו-מקראיים. הכוו –
נה לשמות לאישים מהעת החדשה שמצלצלים
כמו שמות זיכרון לאישים מקראיים. שמות אלה
אינם נוקבים בשמות המשפחה הלועזיים של
האישים אלא בשמם הפרטי בלבד, שהוא שם
עברי-מקראי, כך שנמען שאינו מומחה עשוי
לחשוב שלפניו שם זיכרון לדמות מקראית. הרי
מי שאינו מעורב בדבר אינו יכול לדעת שהשם
שדות מיכה הוא לזכר הסופר מיכה יוסף ברדיצ –
בסקי ולא לזכר הנביא מיכה שניבא ציון שדה
תחרש )ירמיה כ"ו 81; מיכה ג' 21(, תוך היפוך
המשמעות מפורענות לישועה.
רק בעל ידע מוקדם יכול לדעת שבארות יצחק
הוא שם שנועד להנציח את זכרו של הרב יצחק
ניסנבוים שנספה בשואה, ולא את השני לאבות
האומה. הרי המילה 'בארות' שולח לכתוב על
ת אשרֹיצחק שחפר בארות וקרא להן שמות “כשמ
קרא להן אביו" )בראשית כ"ו 18(. ועוד דוגמא,
כדי להנציח את זכרה של חנה סנש העניקה הווע –
דה לקיבוץ )היום הוא כפר שיתופי( את השם יד
חנה. מי שאינו בקיא בנסיבות מתן השם עשוי
לסבור לתומו שהישוב נתכנה על שם חנה אם
שמואל. הוועדה אפילו כיוונה אותו לכך באמצעות
36
˙ÂÓ˘‰ ˙„ÚÂ
‰ÎÈ˘Ó‰ ˙È˙Ï˘ÓÓ‰
¨‰˙ӄ˜ Ï˘ ‚‰Â‰ ˙‡
Ì‚ ÌÈ·Â˘ÈÈÏ ˜ÈÚ‰Ï
¨ÌÈÈËÂÈÙ≠ÌÈÈÏÓÒ ˙ÂÓ˘
‡Ï ÔÎÏ Ì„Â˜ ÌÏÂÚÓ˘
ÌÈ·Â˘ÈÈ ˙ÂӢΠ¢ÓÈ˘