34 / 122
שלישראל יש שורשים בארץ, ושעומקם מגיע
לעידן שבו העם היה עדיין בחזקת הבטחה שטרם
מומשה. כל אחד משמות המקומות הללו הוא
מעין שם קוד לסיפור או לאלומת סיפורים,
הקושרים את המקום לתולדות האבות: באר לחי
ק, שטנה, רחובות, בית אל
ֶ
ש
ֵ
ראי, באר שבע, ע
)בראשית ט"ז 31-41; כ"א 72-13; כ"ו 02, 22,
33; כ"ח 61-91; ל"ה 7( ועוד.
טענת זכות נשמעת גם מסיפור על שינוי שמו
של מקום. השינוי עשוי להתבטא במתן שם חדש,
כמו החלפת השם לוז לבית אל )כ"ח 91(, או בחי
–
דוש שם ישן כמו שמות הבארות שחפר יצחק.
"וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו
בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות
ת אשר קרא להן
ֹ
אברהם. ויקרא להן שמות כשמ
אביו" )כ"ו 18(. חידוש השמות הישנים, אחרי
הפסקה ברצף ההימצאות
בשטח, היא תביעת בעלות על
המקום מתוקף זכות אבות.
אחת הסיבות השכיחות
להחלפת שמו של מקום היא
שינוי הריבונות בשטח אחרי
מלחמה. יהודה ושמעון היכו
את "הכנעני יושב צפת ויחרי
–
מו אותה. ויקרא את שם העיר
חרמה" )שופטים א' 17(. יש
והכובש קורא את המקום הכבוש על שמו. "ויאיר
בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות
יאיר" )במדבר ל"ב 41, וראו גם דברים ג' 14(;
נובח כבש "את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח
בשמו" )במדבר ל"ב 42(; דוד קרא למצודה שלכד
'עיר דוד' )שמואל ב ה' 9; דברי הימים א י"א 7(;
ובני שבט דן החליפו את שם העיר שכבשו,
לשם/ליש, לשם דן על שם דן אביהם, הוא האפו
–
נים של השבט )יהושע י"ט 47; שפטים י"ח 29(.
בישראל החדשה חל תהליך דומה. שינוי הרי
–
בונות בשטח, בעקבות מלחמת השחרור, לווה
בתהליך נמרץ של מחיית השמות הערביים של
המקומות והמרתם בשמות עבריים. בקרב השמות
החדשים בלט חלקם של השמות המקראיים, ותפ
–
קידם היה להצביע על עומק שורשיו של עם
ישראל במרחב.
·Á¯Ó‰ ˙¯·Ú ∫Ô¢‡¯‰ ¯Â˘Ú‰
‡¯˜ÓÏ Â˙˜ÈÊ ˙˘‚„‰Â
המציאות היא דינמית, וכפי שאמר הרקליטוס,
הכל זורם. חרף זאת, נהוג בחקירה ההיסטורית
לחלק את הזמן לתקופות, דהיינו, לפרקי זמן
שבהם ניכר רצף של אירועים מעצבים התקף
לאורך זמן. העשור הראשון היה העידן המעצב
של המדינה בכל התחומים, וצירוף של כמה היב
–
טים מראה שגם היה לו צביון מיוחד מבחינת
שיום הארץ.
עד שנות השלושים של המאה העשרים הוקמו
לא יותר משבעה יישובים בשנה. לקראת קום
המדינה גבר במקצת הקצב, אבל השיא היה
בעשור הראשון של המדינה שבו הוקמו מאות
יישובים חדשים. בתום העשור הראשון חלה
ירידה תלולה במספר היישובים החדשים. לקצב
הקמת היישובים בעשור הראשון אין אח ורע
בתולדות היישוב בארץ ישראל, בתולדות עם
ישראל ובתולדות העולם כולו. למאות השמות
שניתנו בעשור הראשון ליישובים החדשים נוספו
עוד אלפי שמות שניתנו לחבלי ארץ, להרים,
לגבעות, לעמקים, לנחלים, למעיינות, לתילים,
למערות ולדרכים, דבר שהפך את העשור הראשון
לעידן מובהק של שמות.
השפה בכלל, ושמות המקומות בפרט, הם
מסמלי הריבונות של מדינה, כמו ההמנון או
הדגל. לפני קום המדינה הופקדה על מתן השמות
'ועדת שמות היישובים על-יד הקרן הקיימת
לישראל' )נוסדה ב-2291(. בשנת 9491 הקים דוד
בן גוריון את ועדת השמות לנגב, שתפקידה היה
34
¨Áˢ· ˙·ȯ‰ ÈÂÈ˘
˙ÓÁÏÓ ˙·˜Ú·
ÍÈω˙· ‰ÂÂÏ ¨¯Â¯Á˘‰
˙ÂÓ˘‰ ˙ÈÈÁÓ Ï˘ ı¯Ó
˙ÂÓ˜Ӊ Ï˘ ÌÈÈ·¯Ú‰
ÌÈȯ·Ú ˙ÂÓ˘· Ì˙¯Ó‰Â
ÆÌÂÏ˘·‡ „È