37 / 122
שם פרטי השאולה מהתב
+
השימוש בתבנית יד
–
נית יד אבשלום. אבשלום הקים לו את המצבת “כי
אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי” )שמואל ב י"ח
81( וגם לחנה סנש לא היה בן.
השמטת שם המשפחה הלועזי של האישים
מהעת החדשה הפכה את שמות המקומות שנתכ
–
נו על שמם למעין מדרשים ציוניים, המזהים
את
מגשימי החזון הציוני עם אישי המקרא. היא גם
היתה אמצעי להעלמת העבר הגלותי של העברי
הישן ולחיזוק דמותו של העברי החדש.
זה
שנועד להתחבר ישירות לעבר המקראי תוך דילוג
על אלפיים שנות היסטוריה יהודית.
האידיאולוגיה הזו הזינה את הוויכוח הגדול
רני. הקיבוץ,
ֶ
שהתלהט בציבור סביב השם נצר ס
שנוסד ב-8491, נקרא מלכתחילה קיבוץ בוכנוו
–
לד. בשנת 0591 הוסב שמו לנצר בהשראת הנבו
–
אה "ויצא חטר מגזע ישי ונצר
משרשיו יפרה" )ישעיה, י"א, 1(
וב-2591 רצו להרחיב את שמו
לנצר סרני כדי להנציח את זכרו
של הצנחן חיים אנצו סרני,
שנפל באירופה בעת מלחמת
העולם השנייה )4491(. ועדת
השמות הסכימה להוספת
הרכיב חיים לשם המקום )לפי
השם הפרטי העברי( ולשנותו
לנצר חיים, ובשום פנים ואופן לא לנצר סרני )לפי
שם המשפחה הלועזי(.
על כך הגיב נתן אלתרמן בטורו שבעיתון דבר,
הטור השביעי: "מה נאמר למול פסק ועדת
השמות?/ אמנם: 'נצר חיים' שם נאה וטבעי הוא. /
[...] שם נאה הוא וגם נימוקיו בצדו / סמליות וממש
בו חברו. יחד באו / ... אבל רק סימני זהותו /
נעלמו מתוכו. נחבאו / ממפת ישראל הוא יצפה
על /
ֹ
כמחריש / ולאלפי עוברי ארח יזכיר הוא בפ
כל דבר הדרוש, חוץ מזכר האיש / שאת שמו הוא
ע / אין ספק: עבריות המפה הרשו
ֹּ
נועד לשנן ולקב
–
סכמת/ אבל איך
ֻ
מה / ושמירת צביונה היא חובה מ
ע
ֹּ
מה / בגשתן למפה בה לטב
ֻ
לשנות את קורות הא
חותמת? )נ' אלתרמן,’השם וצלילו', בתוך: הטור
השביעי, ב, תל אביב תשל“ה,
עמוד 051(.
אלתרמן הצביע כאן על הפן האפל של עברות
המפה, שינוי קורות האומה. העברי החדש בא
למחוק את זכרו של היהודי הישן, שהרי השם הוא
הזכר. במקרה מסוים זה ועדת השמות נכנעה
לבסוף לדרישה הציבורית לקבוע את השם נצר
סרני, אבל לא בלי שתכתוב בפרוטוקול הישיבה
המכרעת, שהיא תמשיך לשמור מכל משמר על
בלעדיות הלשון העברית על המפה.
כדי לחזק את נוכחות המקרא על מפת הארץ
נקטה ועדת השמות באמצעי נוסף, יצירת הקשר
מקראי משותף לשמות שניתנו ליישובים שהוקמו
בקרבת מקום זה לזה. היישובים מעונה ובית
יעקב, הסמוכים זה לזה, קיבלו את שמותיהם
ת
ֹ
ע
ֹ
הי קדם ומתחת זר
ֹ
נה אל
ֹ
מברכת משה "מע
ן
ֹ
ד. וישכ
ֵ
מ
ַ
עולם. ויגרש מפניך אויב, ויאמר: ה
ישראל בטח, בדד עין יעקב' )דברים ל"ג, 72-82(,
והנוסע מצומת נחשון לכיוון בית שמש יראה
משמאלו את תעוז ומימינו את תרום, ששמותיהם
ז ידך תרום ימינך" )תהלים
ֹ
נשאבו מהכתוב "תע
פ"ט 41(
מלחמת דבורה וברק הטביעה את רישומה על
שמות יישובים בחבל תענך. הישובים דבורה
וברק נושאים את שמות המנהיגים הנזכרים
ך
ַ
דר
ִ
זן, אדירים ומ
ָ
ר
ְּ
בשפטים ד'-ה', והיישובים פ
ז קיבלו את שמותיהם משירת דבורה, כנאמר:
ֹ
ע
"חדלו פרזון בישראל חדלו... אז ירד שריד
לאדירים עם... תדרכי נפשי עז ")שופטים ה' 7,
.(21 ,13
השירה גם אומרת “קום ברק ושבה שביך בן
אבינועם... תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני,
מנשים באהל תברך. מים שאל חלב נתנה בספל
אדירים הקריבה חמאה” )פס 12, 25-24(. גם מכאן
נגזרו שמות יישובים. המרכז הכפרי המשרת את
ר על שם
ֶ
ב
ֶ
היישובים אדירים, ברק ודבורה כונה ח
חבר הקיני, בעלה של יעל. לפי הסיפור הפרוזאי,
37
Â˙È˘ ¨Ô¯ÎÈÊ ˙ÂÓ˘ Ì‚ ÂȉÂ
ÌÈ˘È‡ Ì˘ ÏÚ ˙ÂÓ˜ÓÏ
ÔÈÚ ¨Ì‰¯·‡ Û˙Î ∫ÌÈȇ¯˜Ó
¨‰ÓÏ˘ ÏÁ ¨‰ÓÏ˘ ¯‰ ¨„„
¯‰ ¨Â‰ÈˆÓ‡ ÏÁ ¨ËÙ˘Â‰È ¯‰
‡¯ÊÚ ˙È· ¨‰ÈÊÂÚ ‰„˘ ¨‰ÈÊÂÚ
‡Â‰ ‰Ê ‰ÎÈÓ ˙„˘ ∫Șҷ߈Ȅ¯·
ÌÈÊȯ‚ ¯‰ ÈÏ‚¯Ï ·˜ÚÈ ¯‡·