פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

43 / 122

בלימוד ספר בראשית את מציאות החיים הפשו –
טה, המוכרת והמובנת לכל.
ד
רכו של המספר המקראי לצמצם מאוד את
העיסוק בהלך הנפש של גיבוריו ולהסתפק בתי –
אור מעשיהם ובהשמעת דבריהם. דרך זו היא
מאבני היסוד של הסיפור המקראי. שתיקתו של
המספר באשר לנפשותיהם של גיבוריו מעוררת
שאלות מהותיות ומעודדת את הפרשן ואת הדר –
שן, את המספר ואת המשורר, את המעיין ואת
המתעניין להשלים את החסר, ומדרשי האגדה
למקרא הם מראשי המדברים בתחום זה. נראה
עתה את עמדתו של מדרש בראשית רבה באשר
לצרור שאלות מהותיות בהבנת סיפורו של יוסף
במצרים. לא כל דבריהם של מדרשים הם בגדר
תשובה לשאלותיו של הקורא, ובדרך כלל אין
העורך מציג את דבריו בדרך
שכזו. מכל מקום, את קטע
המדרש הקצר שלפנינו נכון
לראות כתשובה לשאלות
שיוצגו בסמוך.
שנים רבות עברו על יוסף
במצרים מאז נמכר לעבדות,
בהיותו כבן שבע עשרה שנה,
ועד בואם של אחיו מצרימה
לשבור אוכל. אין ספק שהתקופה הראשונה של
חייו בשבי הייתה קשה ומרה, אבל בהדרגה כבש
יוסף את לב אדוניו והיה מנהל משק ביתו, חייו
הלכו ונעשו קלים ונוחים וככל הנראה על אף
מעמדו הרשמי כעבד, השתלב יוסף יפה בחברה
ובתרבות המצרית. האם זכר יוסף את ארצו ואת
משפחתו במהלך אותם ימים טובים? האם
התגעגע אל אביו ואל אחיו וחש בחסרונם? האם
קיווה לשוב ולראותם אי פעם? ואולי העדיף
יוסף לוותר על העבר ועל חייו הקודמים בקרב
משפחתו, שקצצו את כנפי דמיונו והנחילו לו אך
מפח נפש ותלאות?
לשאלות אלו ייתכנו כמה תשובות. עמדתו של
מדרש בראשית רבה )פ"ז, ד'( משתקפת ב"שיחה"
שמנהל יוסף עם הקדוש ברוך הוא: "... יוסף
הרהר, אמר, כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה
אי זו מנה יפה ]ש[הייתה שם והיה נותנה לי, והיו
אחי מכניסין בי עין רעה. עכשיו שאני כאן, מודה
אני לך שאני ברווחה". הרי שיוסף השתדל ואף
הצליח לשכוח את בית אביו ואת מאורעותיו שם,
ואלמלא פרשת אשת פוטיפר היה מכלה את ימיו
כמתבולל בארצו החדשה. מן הסתם היה העבד
הנאמן והמצליח זוכה מתישהו בחירות מלאה
והיה עולה לגדולה לא רק בבית מעבידו אלא גם
בקרב בני החברה המצרית החופשית.
תגובתו של הקב"ה אינה מאחרת לבוא: "אמר
בטלן, חסר דאגה[. חייך=] !לו הקב"ה, היטליס
43
Ï˘ ˙È˙¯ÙÒ‰ Ì˙ÂÎȇ
Ì‚Â ‰„ÈÁ‡ ‰ȇ ÌÈ˘¯„Ó‰
ÂÓˆÚ È˘¯„Ó ı·Â˜ Â˙‡·
ͯÚ ÌÚË È·¯ ÌÈÚ˘ ‡ˆÓ
ÌÈÏÙÂ‰ ÌȯÁ‡ Ï˘ ̄Ȉ·
‰·¯‰· ̉Ó
‡È˘‰ ‰„‰È