48 / 122
גם בעל התשובה השנייה יודע לספר על חלוקה
כושלת של העולם, אלא שכאן בסיס החלוקה אינו
חומרי-"גיאוגרפי" אלא ערכי-דתי. קין והבל
רבים על השאלה בחלקו של מי ייפול המקום
הקדוש ביותר בעולם. האירוניה ההיסטורית אינה
מחפה על המסר הקשה העולה מהדברים: כבר
בראשית ימיה של האנושות היו הדת ומקומותיה
הקדושים עילות ראשונות לריב אחים, להתכת
–
שות ולמעשי רצח. וכאן יש לציין שהדוברים
שהעלו את התשובה חיו בסוף המאה השלישית
ובראשית המאה הרביעית בארץ ישראל, בסוף
התקופה הרומית האלילית ואולי אף בראשית
ימיה של רומה המתנצרת הולכת, תחילתה של
התקופה הביזנטית.
שתי התשובות הבאות אינן מציגות החלטות
חלוקה והן תולות את הריב בעילה ישנה ומוכרת
לא פחות: חפש את האישה! על פי התשובה האח
–
רונה נולדה עם קין תאומה אחת, בעוד הבל בר
המזל זכה בשתי תאומות שנולדו עמו. שלוש
אחיות לשני אחים! על פי הדין ומידת היושר,
מקבל כל אחד מהאחים אישה אחת מתוך "המלאי"
הקיים, אבל מי מהם יזכה באישה הנוספת? קין
תובע בעלות על האישה מתוקף היותו בכור
האחים, והוא מעלה תביעה חסרת שחר להפעיל
כאן את חוקי הירושה הכפולה של הבכור )דברים
כ"א, ט"ו-י"ז(. ואילו הבל בטוח בצדקתו הוא,
שהרי התאומה "היתרה" נולדה עמו ועם תאומתו
כשלישייה! בל נטעה: לא שאלת מעמדה של
האישה בחברה כשלעמו הוא העומד במרכז הדיון,
ולא עצם התביעה הגברית השוביניסטית הוא עיקר
הדבר. נושא היחידה המדרשית שלפנינו הוא שור
–
שיה של מלחמת האחים הקדמונית וההרהורים
הקשים על טבע החברה האנושית, שסכסוכי דמים
מלווים אותה כל הימים, בכל המקומות.
וכאן עלינו לתת את דעתנו על חלקו של עורך
מדרש בראשית רבה בפרשה זו. על פי ידיעתנו על
תולדות היצירה המדרשית ועל עריכתן של יחי
–
דות הדרשה בתוך החיבור המדרשי השלם, כמעט
אין ספק שהיו בידי העורך גם תשובות נוספות
לשאלה הניצבת בראש היחידה שלפנינו: על מה
היו מדיינים? כך לדוגמה, ייתכן שלדעת מי מהד
–
רשנים רבו קין והבל על אהבת הוריהם. מישהו
אחר ייחס אולי את הריב לסדרי ניהול הרכוש
המשותף, ודרשן שלישי יכול היה להציע מאבק
ספורטיבי שהתפתח לידי ריב קשה. נשוב ונזכיר:
במקור המקראי אין כל ידיעה על דין ודברים
שקדמו למעשה הרצח.
העורך בחר אפוא בשלוש תשובות לשאלה על
מה התדיינו קין והבל. הראשונה: ויכוח על גבו
–
לות, ויכוח על אדמה ורכוש, הסכם "בינלאומי"
חסר טעם ונעדר סיכוי הצלחה אלה שהביאו
לשפיכות הדמים הראשונה בתולדות האדם.
התשובה השנייה: חילוקי דעות על דבר האמת
הדתית והבעלות על מקומות קדושים הם שהבי
–
או על האנושות את אסונה. והשלישית: שלטון
על האישה, ובהכללה יותר רחבה: כבוד מדומה,
סיפוק תענוגות גבריים וכדומה הם מקור המלח
–
מות מאז ראשית הימים )הערה 7(. ספק אם יכול
היה עורך זה, או מי מחבריו, לסכם בקצרה את
תולדות מלחמותיהם של בני האדם בדרך יותר
טובה ומשכנעת.
הצגת ריבם המתגלגל של קין והבל כסמל או
כאירוע מטרים של מלחמות האדם לדורותיו, כפי
שהועלתה כאן, מחייבת מידה רבה של היכרות עם
הטקסטים המדרשיים ומיומנות בשימוש בהם. מי
שאינו רגיל בחומרים מורכבים שכאלה ימצא
דרשות יותר פשוטות, שגם הן מוציאות את
הכתובים מדי פשוטם ומעניקות להם משמעות
היסטורית כעין נבואית. הדרשה הבאה היא דוגמה
טובה לכך.
הפסוק השני בתורה מתאר את הארץ בראשיתה
במילים אלה: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על
פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים".
ריש לקיש, החכם הארץ ישראלי בן המאה השלי
–
שית, "פותר" את התוהו ואת הבוהו, את החושך
ואת התהום כמייצגים את גלויות העבר והעתיד
שעובר העם היהודי, ואילו רוח אלוהים המרחפת
על פני המים היא "רוחו של משיח" )בראשית רבה
ב', ד'(. רוחו של משיח מבשרת את השלב הבא
במהלך תיקונו של העולם: "ויאמר אלוהים יהי
אור, ויהי אור!".
‡Ï ÈÁ¯Î‰ ȇ˙ ‡È‰ ‰ÚÂ˙‰
¨‰ˆ¯‡ ÚÈ‚‰Ï ˙Ó ÏÚ ˜¯
ÂÁȯ ˙‡ ıÈÙ‰Ï È„Î Ì‚ ‡Ï‡
˙‡ Ï„‚Ï ‡ÂÏΉ Ì˘Â·‰ Ï˘
ÌÏÂÚ· ̯·‡ Ï˘ ÂÓ˘
48