53 / 122
מזו שלשמה נכתב בתורה. תכלית הסיפור המחו
–
דש אינה עוד מתן פשר לחטאם העמום של משה
ואהרן. להיפך: משה ואהרן לא חטאו כלל ויריד
–
תם מעל הבמה היא פרי של
סדרי מינהל מקובלים ומתוק
–
נים, שהקורא והמעיין במדרש
יכול להבינם ואף להזדהות
עימם. במידה רבה נכונים
הדברים גם לגבי הקורא בן
ימינו האמון על סדרי ממשל
דמוקרטי מתוקן.
התופעה הפרשנית המתוארת כאן מחייבת
בירור עקרוני נרחב, החורג מגבולותיו ומתכליו
–
תיו של מאמר זה, בשאלות מהותו הדתית והספ
–
רותית של המדרש ורוחב חירותו של הדורש. גם
שאלות המתודולוגיה של הוראת המדרש לא
נדונו במאמר זה. אף על פי כן יש לקוות שהמעט
שהוצג כאן מספיק כדי לעורר את העניין בשילוב
קטעי מדרש נבחרים בהוראת המקרא ובייחוד
בהוראת פרשנות המקרא לדורותיה.
¯ÂÙÈÒ‰ Ï˘ ¯˜ÈÚ È¢ÙÚ
Ô¯‰‡Â ‰˘Ó ‡ËÁ ȇ¯˜Ó‰
„·Î ‡ËÁ ¢‰·È¯Ó ÈÓ¢·
¨ÌÈ˘¯Ù ¨ÌÈÓÎÁ Æ‡Â˘Ó
ÏÏ˘ ÂÚȈ‰ Ìȯ˜ÂÁ ÌÈ˘¯„
‰ÓÂ˙Ò‰ ‰„ÈÁÏ ˙¯˙Ù
53
הערות:
1. סולמה של צור הוא כינוי רווח בדברי חז"ל לצפונו של הגליל המערבי, כנראה לאזור ראש הנקרה. הדורש מניח אפוא שאברהם
נכנס לארץ בדרך זו ולא בדרך הקצרה בין ארם נהריים לארץ כנען, העוברת בגליל המזרחי ובבקעת הירדן.
2. כך במקצת נוסחאות המדרש שבידינו. בגרסה אחרת נמסרת הדרשה כאנונימית.
3. "אנטונינוס קיסר" ידוע כידידו הקרוב של ר' יהודה, אם כי אפשר שמדובר באיש בכיר מאוד בממשל הרומאי בארץ ישראל ולא
בקיסר עצמו. הסיפור שלפנינו מדגיש שגם בפני ידידו הטוב העדיף ר' יהודה הנשיא להתבטא בזהירות ולהטעים את עליונותו
המדינית של השליט הזר.
4. ר' יהודה בן ר' נחמן היה מקורב אל האמורא הגדול ריש לקיש ושירת כמתורגמנו, כלומר היה משמיע את דבריו בקול ומעבד
אותם עיבוד לשון לפי הצורך. ריש לקיש נודע בביקורתו החריפה על יהודי בבל ועל חייהם המתמשכים שם.
5. בנוסח אחר: "על מה היו הדינים אמורים?".
6 .שאלה זו העסיקה פרשנים רבים, וניתנו לה תשובות שונות בתרגומים הארץ ישראליים לתורה ובראשם התרגום המיוחס בטעות
ליונתן בן עוזיאל. בכמה כתבי יד של ספר בראשית ניכר כאן היעדר של כמה אותיות או מילים המדגיש את החסר בכתוב.
7. נזכיר לקוראים שראשיתה של מלחמת טרויה המיתולוגית היא בחטיפתה של הלנה היפה בתו של המלך מנלאוס בידי פאריס, בנו
של מלך טרויה. מלחמות על רקע יחסי גברים-נשים ותקיפה מינית תופסות מקום פחות מרכזי בתולדות ישראל, אבל גם מלחמות
וסכסוכים על נשים מוכרים גם מהתנ"ך: מלחמת האחים העקובה מדם בשל פרשת הפילגש בגבעה, מעשה הטבח שעשו שמעון ולוי
בשכם בעקבות אונס דינה אחותם, נקמתו של אבשלום בן דוד באמנון אחיו.
8. היטיב להמחיש את העניין שד"ל בפירושו לתורה. שד"ל כתב בפירושו )לבמדבר כ', י"ב( כך: "משה רבנו חטא חטא אחד, והמ
–
פרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד בדה מלבו עוון חדש... ואולי עוד כמה דעות נכתבו ואני לא ידעתין".
והוא ממשיך וכותב: "לפיכך, כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי
גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו".
9. יש להבין את המונח זרוע כמייצג את מעמדו הייחודי של משה ולא כביטוי של אלימות.
01. יש להעיר שדברים אלה נכונים באשר למשה המיוצג במשל על ידי המטרונה אך לא לגבי המלך עצמו. מי שירחיק לכת וינסה
לומר, בעקבות המשל שלפנינו, כי גם המלך עצמו תלוי בקיומם של אזרחיו הנשלטים, יחטא לאמת של המשל, שאינו עוסק כלל
במעמדו של המלך עצמו ובמקורות סמכותו. ברור שמלך זה מייצג את הקב"ה שאינו תלוי בקיומם ובהסכמתם של נשלטיו.
11. המילים "בעת ההיא לאמר" הושמטו מרוב מהדורות הדפוס של המדרש ובכך פגעו המדפיסים במרכיב מהותי של הדרשה,
המושתת על השימוש שעשו שני הכתובים הסמוכים בצירוף "בעת ההיא".
21. שליט מקומי, שר בכיר.