פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

52 / 122

להיכנס לארץ ישראל. ומכאן נגזרת תפיסה
כוללת באשר למעמדו של מנהיג: אין משמעות
לקיומו של מנהיג אלא בקיומו של הציבור המונ –
הג על ידו )הערה 01(.
ומכאן לקטע השלישי )שם, שם ה'(: "בעת
ההיא" באיזו עת? באותו עת שנתמנה יהושע,
שנאמר "ואת יהושע צויתי ]בעת ההיא לאמר...["
)הערה 11( )דברים ג', כ"א(... למה הדבר דומה?
לאיפרכוס )הערה 21( שהיה בארכי שלו, והיה גוזר
על המלך והוא עושה. היה פודה למי שרוצה
אוסר[ למי שרוצה. וכיוון שנתחלף נתמנה=] וחובש
אחר תחתיו, התחיל מבקש מן השוער ליכנס ולא
היה מניח לו. כך משה, כל זמן שהיה בארכי שלו
היה חובש למי שירצה... ופודה למי שרוצה...
וכיוון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו... התחיל
להתחנן ליכנס לארץ. אמר לו הקב"ה: "רב לך, אל
תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה!" )דברים ג', כ"ו(.
הדמיון הצורני בין המשל השלישי ובין קודמיו
ברור לעין כל ונראה שהעיצוב המשותף משקף
את מעשהו של עורך היחידה המדרשית השלמה.
במשל זה מוטעמים שני מרכיבים מהותיים: נוכ –
חותו של המחליף וגורם הזמן. הראשון נעדר
משני המשלים הקודמים, ואילו מוטיב חילופי
הזמנים מופיע במשל הראשון אך לא בשני.
שילובו של גורם הזמן במשל האחרון מבוסס על
הצירוף הנדיר "בעת ההיא", המופיע הן בדבר
האל ליהושע, הן בתחינתו של משה )שם, פסוקים
כ"א, כ"ג(. עם זאת, במרכז המשל הנוכחי ניצב
האיפרכוס שנתמנה לו מחליף, ומכאן חוסר האו –
נים של השליט הוותיק, שגם הוא לא הודח בשל
חטאו. זאת ועוד: דרשה מובלעת למילים "רב לך"
מטעימה את מעמדו החדש של יהושע מעתה
כאדונו או כרבו של משה: רב לך אדון לך, מורה
לך. המשמעות החברתית והמדינית של המשל
ברורה: אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד,
ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה.
אין צורך להכביר מילים על המשמעות של משל
זה לדורות ועל מקומו בממשל תקין ויציב.
משלושת המשלים עולה אפוא שלא חטאו של
משה מנע את כניסתו לארץ ישראל, כי אם גורם
שאינו תלוי בו. במשל הראשון היה זה הזמן
האובייקטיבי, במשל השני היעלמותם של בני
העם שאותם הנהיג משה, ובשלישי הופעתו של
המנהיג החדש. מבלי שיצהירו על כך בגלוי,
מספרים אפוא הדרשנים והעורך המאוחר של
המדרש את הסיפור המקראי מחדש. מעתה משרת
הסיפור שהוצא מידי פשוטו מטרה שונה לגמרי
ÌÓˆÚÏ ÌÈ˘¯Ó ÌÈ˘¯„‰
‡¯˜Ó Ï˘ ÂË¢ÙÓ „Â‡Ó ˜Á¯˙‰Ï
È˘¯Ù ÌÏÂÚ ÂÈÙ· ÌȂȈÓÂ
˙Â˘¯Ù‰ ˙Â¯˜ÚÏ Â˙·ÈÂÁÓ˘
„Â‡Ó ˙Ï·‚ÂÓ ÌÈϷ˜Ӊ
52