פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

44 / 122

שאני מגרה בך את הדוב!". הדוב הממתין ליוסף
הוא כמובן אשת פוטיפר, ואולי לא במקרה
משתמש כאן הדרשן בפועל לגרות, אם כי שימו –
שו של פועל זה במשמעותו המינית אינה מקוב –
לת בעברית של חז"ל. ואכן, ימי השלווה באו אל
קיצם לפי שעה, כאשר נשאה אשת אדוניו אל
יוסף, ודרשה ממנו: "שכבה עמי!" והביאה
לנפילתו הקשה ולמאסרו למשך שנתיים ימים.
ל
עיתים מסייע המדרש לראות במסופר צד
שקשה להבחין בו במבט ראשון. אברם נצטווה
לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו וללכת אל
הבלתי נודע: "לך לך... אל הארץ אשר אראך".
הוא עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו ויוצא
למסע בדרכים על מנת לבנות לעצמו זהות חדשה
בארץ חדשה. בארץ החדשה יהפוך אברם לאבר –
הם, שרי תהפוך לשרה,
הזוג העקר יזכה לבן יורש
וממשיך דרך ואמונת
אברהם תהיה לאמונתם של
צאצאיו ותתפשט ברחבי
הארץ, מה שלא יכול היה
להתחולל בארץ הישנה
בעלת התרבות העתיקה
והמושרשת. על אברם לצאת אפוא מארצו, והת –
נועה בדרכים תביא אותו אל הארץ החדשה.
כל זה נכון, אבל כל זה אינו התכלית היחידה
של מסע אברם. וכך מציג זאת מדרש בראשית
רבה )ל"ט, ב'(: "אמר ר' ברכיה, למה היה אברהם
בושם[ =] אבינו דומה? לצלוחית של אפופולסמון
מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזווית, ולא היה ריחו
נודף. כיוון שהייתה מיטלטלת היה ריחו נודף. כך,
אמר הקב"ה לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום
למקום ושמך מתגדל בעולם". קיים קשר ברור בין
שמו המתגדל של אברהם ובין התמורה הרוחנית
הצפויה בארץ החדשה, אבל לפרסום שמו של
אברהם יש גם ערך כשלעצמו, ופרסום זה מחייב
את האיש לנוע ממקום למקום. התנועה היא תנאי
הכרחי לא רק על מנת להגיע ארצה, אלא גם כדי
להפיץ את ריחו של הבושם הכלוא לגדל את שמו
של אברם בעולם.
והיבט מדרשי נוסף על אברהם הנודד בדרכו אל
הארץ המובטחת והעלומה: "אמר רבי לוי, בשעה
שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור
ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר, הלוואי
לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיוון שהגיע לסולמה
של צור )ראו הערה 1( ראה אותם עסוקים בניכוש
בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור, אמר,
הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת" )בראשית רבה
ל"ט, ח'(.
א
חד התפקידים העיקריים של מדרש האגדה
הוא הידוק הקשר בין הסיפור המקראי ובין המצי –
אות ההיסטורית שבתוכה חיים ופועלים הדורש
ושומעי לקחו. חבויה כאן הנחת יסוד: המעשים
המתוארים במקרא לא נועדו רק לספר את דברי
הימים שחלפו, ועליהם להצביע גם על הדרך
הנכונה שיש ללכת בה, בהווה ובעתיד. ברוח זו
יש לראות למשל את ההכנות שעושה יעקב השב
לארצו בראש משפחתו הענפה, לקראת הפגישה
המפחידה והבלתי נמנעת עם עשו. יעקב חוצה את
משפחתו ואת רכושו החי, את בני האדם הנלווים
אליו ואת בעלי החיים, לשני מחנות, והוא מצוטט
בספר בראשית כמי שאומר בלבו: "אם יבוא עשו
אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה נשאר
לפליטה" )בראשית ל"ב, ח'(. על דרך הפשט יש
להניח שיעקב הנפחד קיווה שאפילו אם יקרהו
אסון כבד מנשוא מידי עשו, עדיין ייוותרו רבים
מבני משפחתו לפליטה.
מדרש בראשית רבה )ע"ו, ג'( מעתיק את
המציאות הנוראה שאיתה נאלץ יעקב להתמודד
אל ימיהם של הדרשנים בדורות שאחרי גזירות
אדריאנוס ודיכוי מרד בר כוכבא, אשר הגיעו
44
ÌÈ˘¯„Ó‰ ȯ·„ ÏÎ ‡Ï
˙Ú„ ÏÚ ÌÈÏ·˜˙Ó
ȇ„· ÂÈÓÈ Ô· ‡¯Â˜‰
ÌÈȇ¯ ÌÏÂÎ ‡Ï˘
‰˙Èη ‰‡¯Â‰Ï ÌÈÓȇ˙ÓÂ