31 / 122
וחובה בתעודת הבגרות. התלמידים ה'ממלכתיים'
אינם עשויים, כאמור, מקשה אחת. באותה כיתה
עשויים ללמוד תלמידים חילונים מבתים
'אפיקורסיים' ולצידם תלמידים מבתים מסורתי
–
ים, אשר בליבם חיבה עמוקה ליהדות ולתנ"ך. דא
עקא, שהלימוד בבית הספר הממלכתי בעייתי
לפחות עבור שני מגזרים שונים אלה. התלמידים
בעלי החילוניות המודעת או הלא-אכפתית
מלכתחילה נרתעים מעיסוק ולימוד תנ"ך, אך גם
התלמידים המסורתיים בעלי החיבה הראשונית
לתנ"ך עשויים לחוש דחייה כלפי המקצוע על
שום העיסוק הביקורתי- מדעי בו. אלה גם אלה
חשים ריחוק מלימוד התנ"ך.
מתוך תפקידי כמורה, אני מבחינה כי דווקא
תלמידים חילונים, אשר מגיעים עם חשש וחוסר
חשק מופגן לשיעורים, מגלים לפתע כי בהסרת
המחסומים האינטואיטיביים שלהם, הם מוצאים
עניין בשיעור. אך ההתנגחות אינה פוחתת, אלא
אך מתעצמת! נרקמת דיאלקטיקה מעניינת דווקא
מתוך הקירבה המפתיעה, נובע ריחוק מחודש!
אך הפעם, לתחושתי, הדבר נובע ממקום עמוק
יותר משאלת זהות חילונית, ספק מאוימת, ספק
מאותגרת. החיבה לתנ"ך והזהות החילונית נפג
–
שות כאותם מגנטים בעלי כוח דחייה הדדי ונדר
–
שת עוצמה רבה למצוא את הדרך לחברם.
3. ההנאה הגדולה שלי בשיעורי תנ"ך היא
בשבירת המיתוסים וניפוץ הדעות הקדומות. אני
בעיקר נהנית להוריד את התנ"ך מכס קודשו ולר
–
אות בו יצירת ספרות ענקית, גאונית, אך גם מאוד
אנושית. אני נהנית להפגיש את התלמידים עם
הדמויות התנ"כיות על כל מורכבויותיהן, מה
עשה אותן לנערצות בעינינו, אבל גם היכן ניתן
להרים גבה, לשאול שאלה או להעלות ספק ואולי
גם למתוח ביקורת עדינה.
נפלא בעיניי לראות שרוב הדמויות התנ"כיות
מזמנות עיסוק אנושי בהן. במיוחד מרשימה אותי
העובדה עד כמה התנ"ך הוא יצירה גדולה ומבוס
–
סת, שיכולה לאפשר לעצמה להעמיד במרכז
הטקסט המכונן עבור עם שלם, דווקא דמויות לא
מושלמות. זו גדולתו האמיתית בעיניי.
4. בבית הספר בו אני מלמדת לא מפחדים
משינויים. המנהל הקודם של בית הספר חינך את
צוות המורים והמחנכים להשתמש בשיעורים
שלנו בחדשנות פדגוגית שמשמעותה היא התח
–
קות אחר תהליך הלמידה שקורה באופן טבעי הן
אצל התלמיד והן אצל המורה, והעלאת השלבים
השונים למודעות ולתוך עיצוב מבנה השיעור.
תהליך הלמידה מורכב מחשיפת הידע האינטואי
–
טיבי שהתלמיד מביא עימו לשיעור על הנושא
הנלמד, ערעור הידע הקיים ותוך הוספת ידע חדש
אצל התלמיד תובנה חדשה לגבי נושא השיעור.
תשתית זו מצוינת עבור שיעורי התנ"ך, כאשר
מטרתם היא להבנות למידה משמעותית, בת
קיימא אצל התלמידים. כך ניתן להצביע בשיעו
–
רים על מורכבות של הדמויות, על ריבוי הקולות
בטקסט הנתפס כחד קולי וקדוש, על היניקה
ממקורות חיצוניים ועל ההצבעה על תרבויות
שונות כמעשירות את הטקסט התנ"כי, על ערכיו
ומסריו השונים.
מתוך עבודתו של המנהל, למדתי שאם רוצים
להטמיע שינויים גדולים, יש צורך בשינוי
ה'תפאורה', כך שתאפשר את קליטת השינויים
לתוך הארגון. כדי להטמיע שינויים בשיעורי
התנ"ך כדאי, לדעתי, לאפשר למורה משאבים
נוספים כדי להרחיב את גבולות העיסוק בטקסט.
הטכנולוגיה יכולה לאפשר הכנסת אמנויות
שונות לכיתה )קולנוע, ציור, מוזיקה...( אשר
עשויות להעשיר את הפרספקטיבות הבוחנות את
אותו הטקסט וכך לאפשר לתלמיד לצאת מתוך
השקפתו שלו בלבד. מבחינה חינוכית יש בכך
כמובן ערך רב מחוץ לעיסוק בתנ"ך עצמו -
הרגישות והסובלנות לנקודות מבט שונות משלי
והיכולת להבין ולהכיל מורכבות במציאות חייו
של נער מתבגר.
ניתן להמשיך ולמתוח את גבולות ה'תפאורה'
של שיעור התנ"ך גם מחוץ לגבולות הכיתה ולה
–
כין ימי סיור בנופיה השונים של ארץ ישראל וכך
גם להעשיר את הלימוד וגם להתחבר ולהרהר
בתחושות השונות שהתנ"ך עורר אצל האוחזים בו
בתקופות שונות החל מהכמיהה הציונית בתקו
–
פת הגלות ועוד יותר עם קום המדינה וכלה ברי
–
חוק ממנו שחשים חלקים שונים בחברה הישרא
–
לית, אולי גם בשל מורכבות מפעל ההתנחלות
שהתנ"ך כמולדת האבות והאומה משמש כבסיסו.
כמובן שכל שינוי בשיעורים עצמם יתאפשר
בצורה הרמונית יותר כאשר נקודת היעד תהיה
שונה ונמצא דרכים נוספות על מבחני הבגרות
כדי להעריך את הישגי התלמידים.
31