26 / 122
מידים להכיר בגדלותם של אבותינו, מתוך היכרות
עם התמודדותם ומתוך האחריות שהם לוקחים על
מעשיהם. גדולתם אינה בכך שעשו רק מעשים
ראויים ולא טעו, אלא בהתמודדות שלהם עם
הניסיונות והנפילות שהחיים מזמנים להם.
זהו תהליך לא פשוט עבור המורה והתלמידים
כאחד, אלא שכפי שאמר רש"ר הירש: "התורה
חתומה בחותמת האמת", זהו לימוד שאינו
תנ"כי בלבד, זהו לימוד לחיים, ביחס לערכי
האמת, הביקורת העצמית והנכונות לקחת
אחריות על מעשים.
אדם הראשון הפר את הצו הא-להי, קין בנו הרג
את אחיו והפר את האמון בין בני האדם, אולם
שניהם מואשמים בסופו של דבר גם בכך שלא
הודו בחטאם, שלא קיבלו אחריות על מעשיהם
וניסו להסתירם ולתרצם. אחד המדרשים המכונ
–
נים בנושא מופיע בהקשר סיפורו של יהודה,
לאחר שנודע לו כי תמר כלתו הרתה לו. מתוך
נקודת השפל הזו בחייו לקח יהודה אחריות, הודה
במעשיו ואמר: "צדקה ממני" ועל כך אומר המד
–
רש: "אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הודית
במעשה תמר יודוך אחיך להיות מלך עליהם"
)בראשית רבה, ויחי, פרשה צט(.
המלך הראוי אינו בהכרח זה שלא טועה, אלא
זה שיודע לקבל אחריות ולהודות במעשיו. תפיסה
חינוכית זו אינה פשוטה להכלה, אולם היא מהווה
בסיס להוראת תנ"ך בדרך שתוביל להתמודדות
עם הדילמות ולהפנמת הערכים שמציבה התורה
בפני לומדיה, באופן שישפיע על התנהגותם
ואורח חייהם. כל מורה יבחר כיצד הוא מביא את
הדברים אל התלמידים, כיצד הוא מחזק את יחסם
לדמויות המופת של התורה וכיצד הוא מאפשר
לתלמידים שלו להעלות שאלות וקושיות מורכ
–
בות, מתוך תפיסה של כבוד כלפי הדמויות והער
–
כה עמוקה לפועלם.
∫ÌÂÎÈÒ
קשה מאוד לאפשר לכל תלמיד ללמוד בכל זמן
בדיוק מה שלבו חפץ. רבי יהודה עם שני תלמי
–
דים בעלי מוטיבציה גבוהה, התקשה בכך, ואיך
יצליחו המורים המלמדים כיתות מלאות בתלמי
–
דים שנפשם חפצה בדברים אחרים?
בחנו שתי סוגיות המלוות את הוראת התורה
במגזר הדתי. האחת עסקה בדרכים שונות לתיו
–
וך, עבור התלמידים, של הפערים בין מציאות
חיינו והמציאות התנ"כית, והשנייה עסקה בדר
–
כים השונות להוראת פרקים העוסקים בסוגיות
מוסריות ובאבות האומה.
ביחס לכל אחת משתי הסוגיות קיימים בפועל
כיווני פעולה שונים, לעיתים אף סותרים, אותם
בוחרים המורים המלמדים, על פי השקפת עולמם,
להביא לפני תלמידיהם. הבחירה המגוונת נובעת
מן המחויבות העמוקה של מורי התנ"ך להביא את
התלמידים להיכרות וקרבה רבה אל הכתוב וכל
גישה היא לגיטימית ויש לה חשיבות בפני עצמה.
אלא שהמורה לתנ"ך חייב לזכור כי בקרב
תלמידיו ישנן דעות ועמדות שונות, ותפקידו
לסייע לכל תלמיד למצוא את הקריאה האישית
שלו. ככל שירבה מורה להשתמש במגמות
שונות של פרשנות ויפתח בפני תלמידיו אפשר
–
ויות שונות להבנת הכתובים. ככל שירבה מורה
להציע נקודות מוצא שונות ללמידה וידגים דרכי
למידה שונות, כך יגדל הסיכוי שכל תלמיד יוכל
למצוא את החיבור האישי שלו לתנ"ך, וכך
יהפוך הידע החיצוני שרכש לידע שמשפיע על
עולמו ועל תודעתו.
השאיפה של כל מורה היא כי בסיום הלימוד,
ירצה התלמיד ואף יוכל להתחיל לקרוא מחדש
את כל מה שלמד, והפעם מנקודת מבטו האישית
הפנימית, ואז יזכה באותה קריאה חד פעמית
שאינה מחקה אף קריאה אחרת שכבר היתה או
שתהיה והתורה תהפוך ל'תורתו'.
הצלחתה של הוראת תנ"ך תימדד גם ביצירת
מקום של כבוד לעולם התנ"ך בעיני התלמידים
וביכולתם להיעזר במה שלמדו על מנת להבין
טוב יותר את מציאות חייהם ואת תפקידם בעולם.
26
ÈÏ„‚ ˙‡ ‰‚ÈˆÓ ‰¯Â˙‰ Ôȇ¢
˙ÈÏÎ˙· ÌÈχȄȇΠχ¯˘È
‰ÈÏ‡Ó ‡È‰ Ôȇ ª˙ÂÓÏ˘‰
ÏÚ ˙¯Ó‡ ‡È‰ Ôȇ ¨Ì„‡‰
¢Ï‡È„ȇ‰ ÈÙÏ ‰‰ß ∫˘È‡