פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

30 / 122

בבגרות בתנ"ך, כי זה עוד סימן שצוות תנ"ך
"עבר מסך" ושמעכשיו זה בידיים של התלמידים,
הם שותפים שווים ללימוד התנ"ך כמקור התפת –
חות והשראה.
4. כדי שהעבודה של המורה לתנ"ך תהיה
משמעותית יותר צריך בעיקר יותר שעות הוראת
תנ"ך. שעתיים בשבוע לא מאפשרות לי כמורה
מפגש משמעותי עם התלמידים, ובטח שלא
מפגש משולש של תנ"ך - תלמיד - מורה.
ליבת אשחר נץ
קולות שונים והשקפות שונות
ליבת אשחר נץ מלמדת בארבע השנים האחרו –
נות תנ"ך בתיכון ממלכתי בחינוך ההתיישבותי.
בשנים אלו עבדה גם עם כיתות עולים חדשים
מברה"מ לשעבר.
1. פעמים רבות תלמידים
מגיעים לשיעור הראשון בתנ"ך
בחטיבות העליונות כאשר
עמדתם ביחס לתנ"ך כבר די
מוצקה. עמדה זו מושפעת
בצורה יותר ישירה מעקיפה
מהיחס בבית ובבית הספר לספר
הספרים. תלמידים המגיעים
מבתים מסורתיים מגיעים עם
התלהבות גדולה ללימוד ספר
שעומד במקום גבוה בסולם הערכים המשפחתי
ומרגישים קירבה גדולה לשיעור. תלמידים המגי –
עים מבתים חילוניים לחלוטין )ובבית הספר שלנו
מהקיבוץ הארצי לשעבר( מאופיינים ביותר חשד –
נות כלפי הספר במקרה הטוב, ובסלידה מוחצנת
במקרה הרע. בבית הספר שלנו יש גם תלמידי
נעל"ה )נוער עולה לפני הורים( שעלו ממדינות
ברה"מ לשעבר ומתגוררים בתנאי פנימייה בבית
הספר. "פליטי החינוך הסובייטי" האלה מגיעים
ללימוד התנ"ך, חלקם עם רפלקס הקאה מובנה
וגלגולי עיניים כעווית תמידית על הפנים. חלקם,
יש לציין, מגיעים גם עם התלהבות אדירה וסקר –
נות עצומה. אלה, גיליתי כשסיים המחזור האח –
רון, אוחזים בלהט באמונה הנוצרית. עדיין.
תפקידה של הוראת התנ"ך היום, לתפיסתי, הוא
לחדד את התובנה כי ניתן למצוא בתנ"ך קולות
שונים והשקפות שונות. התנ"ך הוא יצירה אנו –
שית גדולה, המעמידה במרכזה דמויות אנושיות
ולא אלוהיות, חסרות פגמים ואף על פי כן או
אולי דווקא בשל כך, ניצב בגדולתו כערש הדתות
המונותאיסטיות ובבסיס קיומה של היהדות. ראוי
להתחקות אחר המקום של התנ"ך בתודעת העם
היהודי כמכונן את זהותו ויותר מכך - משום
מרכזיותו לאורך שרשרת הדורות היהודית,
ראוי להוראת התנ"ך כי תקדיש מחשבה גם
לשאלת הרלוונטיות של התנ"ך היום, ליהודים
בדורנו, ולחילונים במיוחד: מה אומר ריבוי –הקו
לות בתנ"ך על העולם שלנו היום? מדוע בחר
ה'מחבר' התנ"כי דווקא בדמויות לא מושלמות?
ומדוע הציבור החילוני מדעת לא מוכן לוותר
על התנ"ך?
2. כפי שהזכרתי קודם, מתגבשת אצלי בשנים
האחרונות תחושה הולכת וגוברת כי הקירבה
לתנ"ך, וגם הסלידה ממנו, מונעת גם ממיקום
הילד/ה על ציר הזהות החילוני - דתי. בחברה
הישראלית )מאז שנות ה-08 לפי אניטה שפירא(
נוצרה זהות תודעתית בין המושג 'יהדות' לבין
דתיות-חרדיות ולאומנות. הנחת יסוד זו פועלת
על הציבור החילוני כמגנט בעל קוטב שלילי
הדוחה מעליו עניין בלימודי היהדות בכלל
ובתנ"ך בפרט.
דחייה זו מוצאת את מקומה גם בבית הספר
הממלכתי. בשיעורי תנ"ך המהווים מקצוע ליבה
30
˙ÂϘ‰ È·ȯ ¯Ó‡ ‰Ó
ÂÏ˘ ÌÏÂÚ‰ ÏÚ Í¢˙·
¯Á· ÚÂ„Ó øÌÂȉ
‡˜Â„ È΢˙‰ ߯·ÁÓ߉
ø˙ÂÓÏ˘ÂÓ ‡Ï ˙ÂÈÂÓ„·
‡Ï ÈÂÏÈÁ‰ ¯Â·Èˆ‰ Ú„ÓÂ
øÍ¢˙‰ ÏÚ ¯˙ÂÂÏ ÔÎÂÓ