פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

7 / 122

מהם עלול ליפול בשבלונות דתיות מתלהמות
הוא יחסר את הבסיס לשיח עמוק בנושא. ספר
איוב מאפשר דיון משמעותי זה אבל לא לתלמי –
דינו במתכונת הנוכחית.
הם לומדים את ישעיהו, אבל רק את פרק א'
בלבד, ושוב בהיבט של היסטוריוגרפיה. משווים
זאת לאנאלים של מסעות סנחריב, ופרק הנבואה
הזה, שהפך תשתית למוסר חברתי, שעליו מתבס –
סת תורת האתיקה החברתית מדינית, מתמוסס:
ט,ָּפְשִי מִתֲאֵלְה; מָנָמ ֱאֶה נָיְרִה, קָנֹזוְה לָת ְיָה ה ָיכֵ"א
ים.ִח ְּצַרְה מָּת ַעְ וּהָּין בִלָק י ֶדֶצ ים;ִיגִסְה לָיָ הְךֵּפְסַּכ
ֹוּלֻּים כִבָּנַּי גֵרְבַח ְים, וִר ְרֹ סוְךִיַרָם. שִיָּמַּל ב ּהוָ מְךֵא ְבָס
יבִרְ, וּטוֹּפ ְשִא יֹם לֹתוָים; יִנֹמְלַף שֵד ֹרְד וַח ֹב שֵה ֹא
ם" )ישעיהו, א', 32-12(.ֶיהֵלֲא אֹבוָא-יֹה לָנָמ ְלַא
זוהי הדגמה של מהות הצדק החברתי הנבואי,
שאינה פוסחת אף על המנהיגות ומעמידה את
עקרון המוסר המופתי בראש
המפעל הנבואי. פסקה נבואית זו,
אחת מרבות, אמורה לעמוד
במוקד ההוראה והשיח הכיתתי
כתמצית הצדק החברתי, נושא
שצעירים רבים מגלים רגישות
מיוחדת לגביו. מה עוד שהדחף
המובע ברטוריקה חדה ומושחזת
זו נעוץ בתנ"ך גופו, שהופך
להיות רלוונטי ובר השראה.
ה.
כשאין חזון, אין אסטרטגיה. וכשאין אסטרטגיה
אין פירות. מסקנתי היא שללא הבניית התשתית
שתתקשר עם התנ"ך ותהווה לו תבנית מכוונת,
הוראת התנ"ך במערכת הכללית תעסוק בטקטי –
קה הוראתית ולא מעבר לה.
גם הציונות הדתית, שחבריה הם אנשים מאמי –
נים והיא בעלת קשר חי לארץ ולהבטחות לגביה,
נאבקת עם דרכי הוראת התנ"ך במסגרותיה.
הילמדו את התנ"ך כפשוטו, בגובה העיניים,
כפי שהוא, על הביקורת הפנימית שבו )כמו דוד
ובת שבע( או שלרגל קדושתו ילמדו אותו דרך
מתווכים ומסננים כפרשני ימי הביניים? זו לא
השאלה העומדת בפני המורים במערכת הכללית.
הם מלמדים "בגובה העיניים", אלא שהם חסרים
את התשתית, את הדבק החברתי והאידיאולוגי
שיתחבר אל התנ"ך.
ייתכן מאוד, ואני מעלה זאת עדיין כתהייה,
שהתנועה ההמונית של המחאה החברתית היא
הניצן להבניית תשתית חברתית מוסרית שעל
יסודותיה ניתן להלביש את התבנית של תוכנית
הוראת התנ"ך על טקסטים מעוררים, שיעמדו
במרכז ההוראה כזעקת הנביאים לצדק חברתי,
על חוקי הבנקאות בתורה, הרואים את האדם
דַחַא ֵן מֹיוְבֶ אָך ְה בֶיְה ִי-יִּכעיקר ולא את החוב: "כ
ָיךֶהֹלֱה אָהו ְר-יֶשֲ, אָךְצְר ַאְּ, בָיךֶרָעְד שַחַאְּ, בָיךֶחַא
,ָךְדָת-יֶץ אֹּפ ְקִא תֹלְ, וָךְבָבְת-לֶץ אֵּמַאְא תֹ לְך ָן לֵתֹנ
ן.ֹיוְבֶאָ, ה ָיךִחָאֵמ ;ֹ לוָךְדָת-י ֶח אַּתְפִּ תַחֹתָי-פִּכ
" )דבֹר לוַסְחֶר י ֶשֲ אֹרוֹסְח ַי מֵּ, ד ּוּנֶיטִבֲעַּט, תֵבֲע ַהְו –
רים, ט"ו 8-7(.
ו.
ראוי להחליף את הפרדיגמה ההיסטוריוגרפית
בפרדיגמה של ערבות הדדית, אחריות אישית
ולאומית, מוסר חברתי, ערך החמלה והסליחה,
ולא נהסס לצלול בכיתות למעמקי הנפש הכואבת
דרך לימוד מזמורי תהילים.
אני קורא אפוא לשינוי תפיסתי של מטרות
הוראת התנ"ך ובניית תוכנית לימודים המושתתת
על חוקי הממון וההלוואה שבתורה, הקניית ערכי
המוסר החברתי כעולה מהנבואה בעיקר, החיפוש
אחרי הצדק האישי, בהזדהות עם סבל אנושי דרך
מזמורי תהילים, לברור קונפליקט הסליחה, לני –
תוח מהות האחריות האישית, לפיתוח עצמי נגד
דוגמות תיאולוגיות דרך איוב.
תוכנית לימוד התנ"ך, שהלמה את דור היישוב
והשנים המכוננות של המדינה, קפאה על שמריה.
ראוי שהיא תתאים את עצמה לדור שהוא בעל
ערכים אישיים וחוויות אישיות ומערך חברתי
סוציאלי על המרקם הלאומי מקראי. כדי להגיע
לכך, אני גורס שעלינו ללמד לימוד ערכי וחוויי –
תי, שהוא רלוונטי לתלמידינו.
¯ÙÒ· „ÂÓÈω ˙‡ ÌÈÓˆÓˆÓ
‰‡¯ ‡Â‰ ÈÎ Èχ ¨‰ÂÈ
¯ÙÒ ‡˜Â„ Ï·‡ ¨ÈËÒȯÂϘÏÂÙ
ÔÂÁ·Ï ˙ȘÚ ˙Âӄʉ ‡Â‰ ‰Ê
ÏÂÓ È‰Âχ‰ Ô¯˜ÈÚ‰ ˙‡
Ì„‡‰ Ï˘ ÌÈȯˆÈ‰ ÌÈÙÁ„‰
7
מקורות:
ויילר, י. אנשי גדוד העבודה על שם טרומפלדור והתנ"ך, בתוך דברי הקונגרס היהודי ה-21 למדעי היהדות. עמ' 04-13 תשס"א
ÌÈ˜Â˘Ú‰ Ô‚Ó ∫‡È·‰ ÒÂÓÚ