פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

11 / 122

לשאלת ייתורם )לכאורה או שלא לכאורה( של
פסוקים, לסתירות, למשמעותן של חזרות ועוד.
פתרונות לפיהם אין בפני הלומד יחידה ספרותית
שלמה, אלא הרכב של מקטעים מתקופות שונות
ומידיהם של מחברים שונים, עלולים לעקר את
הדיון בעיצוב הספרותי ובעיקר במסריו ובמשמעו –
תו. השיח עם הסיפור, על הסמוי והגלוי שבו, הוא
עיקר עוצמתו וחיוניותו של התנ"ך בשלבי לימודו
בבית הספר. משום כך עיקר הדיון צריך להיות
ביצירה הספרותית השלמה, כפי שיצאה מפרי עטו
של מי שבסופו של דבר ערך, עיצב וגיבש אותה
לכתובים המונחים בפני הלומדים.
גם בחינוך הממלכתי דתי יש פוטנציאל לדל –
דול כוחו של הסיפור המקראי ולהחמצת האפש –
רות ליצור שיח משמעותי של הלומד עם הכתו –
בים. במגזר זה שלטת התפיסה, לפיה ספרות
המקרא היא בעיקרה ספרות
מחנכת, הדורשת מהלומד
הפקת לקחים אישיים. מתוך
ראייה זו נוקטים לעתים רבנים
ומחנכים דתיים בהטפה
ובטשטוש מורכבותו של הסי –
פור. הדמויות מוצגות לא פעם
כחד ממדיות, ודרשות חז"ל
מגויסות לחידוד הפן שאותו
רוצה המחנך להבליט. פעמים
רבות, העמדת סיפור מקראי כמעביר לקח ברור
וחד משמעי, אינה מאפשרת שיח של בירור ערכי.
בהכרח נעדרת מלימוד כזה התייחסות פתוחה,
מחברת ומכילה מצבים מגוונים של מאבקים אנו –
שיים. השיעור יוביל אולי לאמירות המצופות על
הראוי ועל הראוי לגנאי, אך לא לשיח אמיתי.
המאפיין המרכזי של לימוד תנ"ך בחברה חילו –
נית איננו בהכרח הבחירה ללמדו מבעד לעיניה
של ביקורת המקרא, אלא בחופש לבחור בדרכים
רבות ומגוונות לפענוח הכתובים, ובמרחב הניתן
ללומד להגיע לשורות תחתונות מורכבות רבות
משמעות, שבסופן יש לעיתים סימני שאלה. כלי
הניתוח הספרותיים, בצד הבנת ההיסטוריה
וההיסטוריוגרפיה המקראיות, הם כלי עזר מובי –
לים, ולאו דווקא הכרת הגישות השונות המפצלות
את הסיפור למקורותיו. שיח של פיענוח תהליכים
סמויים וגלויים בכתוב יתבסס על מיומנויות
לימוד כמו קריאה מדויקת, ביסוס בעזרת הטקסט
והקשריו, ואחריות אקדמית לטיעונים המועלים.
אין זה מן הנמנע, אפוא, כי יש קשר סיבתי בין
הוראה הנוטלת על עצמה מחויבות גדולה מדי
לחקר המקרא לבין הירידה בהתעניינות בספר
הספרים )הערה 3(. המורה לתנ"ך חייב להיות בן
בית בכלים של חקר המקרא ופירושיו לכתובים,
אולם שיקולי הדעת באיזה אופן לשלבם בלימוד
הם חלק מאמנות בניית השיעור. אין זו מלאכה
קלה, ולעיתים דווקא המורים המשכילים, בוגרי
החוגים למקרא באוניברסיטאות, עלולים
להתקשות בה. יש צורך, על כן, בעידוד המורים
להדגיש הוראת "את התנ"ך" ולתת מקום משני
ל"על התנ"ך".
„ÂÓÈÏ ˙¯·ÂÁ
הוצאת חוברות לימוד בתנ"ך, עם היותה מונעת
על ידי כוונות טובות, עלולה גם היא להחמיץ את
תהליך הלמידה. לעיתים ההנחה הנסתרת של
מנפיקי החוברות לתלמידים היא שיש לעקוף את
המורים ולפנות ישירות אל התלמיד. אחוז גבוה
מתכניהן של חוברות הלימוד, בעיקר אלה המכ –
וונות לתלמידי חטיבת הביניים, הוא שאלות
והפעלות. הדפים המצויים לפני התלמיד מכילים
פרטי מידע ואוסף שאלות תובעניות, שעל הנייר
הדו ממדי נראים כ"חוברת עבודה לחופש
הגדול". זאת ועוד, חוברות לימוד רבים מכילות,
לגבי פרקים מסוימים, אוסף שאלות שאין קשר
ביניהן, כמו: מה הם חלקי הפרק, היכן מיקומה של
עיר זו, מה עשתה דמות זו וכיוצא בזה.
¨˙ÂÏÈÎÓ ÌÈ·¯ „ÂÓÈÏ ˙¯·ÂÁ
ÛÒ‡ ¨ÌÈÓÈÂÒÓ ÌȘ¯Ù È·‚Ï
¨Ô‰ÈÈ· ¯˘˜ Ôȇ˘ ˙Âχ˘
¨˜¯Ù‰ ȘÏÁ ̉ ‰Ó ∫ÂÓÎ
‰Ó ¨ÂÊ ¯ÈÚ Ï˘ ‰Ó˜ÈÓ ÔÎȉ
ÂÊ ˙ÂÓ„ ‰˙˘Ú
11