פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

10 / 122

איכותיים בכלל( אל מול הכלים הדיגיטליים
המהירים והקופצניים; הנטייה אל מקצועות פרק –
טיים שהכנסתם נחשבת גבוהה ועוד.
נעמוד על שלושה עניינים שדיון בהם עשוי
לתרום להבנת הגורמים לירידה בסטטוס של
התנ"ך במערכת החינוך, ונבקש להציג כיוונים
חדשים לדרכי התמודדות עם אתגר הוראתו של
ספר הספרים.
‰‡¯Â‰‰ ˙ÂÚ˘ ̈ӈ
גורם מכריע לפגיעה במעמדו של המקרא הוא
הירידה במספר השעות בהן נלמד תנ"ך בבית
הספר. אם בתחילת שנות השמונים למדו תנ"ך
בבית הספר היסודי )הממלכתי( בהיקף של כחמש
שעות שבועיות, ועוד כארבע שעות בבית הספר
העל יסודי, הרי היום נלמד
תחום הדעת בהיקף של שעתי –
ים שבועיות מכיתה ב' ועד
כיתה י"ב. מקצוע הנלמד
בהיקף זה כמעט ואינו יכול
להיות גורם בעל משקל והשפ –
עה. מורים לתנ"ך נאלצים
לעבוד בכיתות רבות כדי לקיים
את משרתם, ולעיתים ללמד
מעל שלוש מאות תלמידים.
קשה לצפות בתנאים כאלה
לשיח משמעותי בין המורה
לתלמידיו, בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין
ספר הספרים.
ירידת קרנו של התנ"ך בקרב הציבור החילוני,
בצד קיצוצים תקציביים במערכת החינוך, כמו גם
במשרדי ממשלה אחרים בשנות השמונים והתש –
עים, הם מהגורמים המרכזיים להתמעטות שעות
הלימוד המוקדשות לתנ"ך. ניתן לראות בהפחתה
במספר שעות הלימוד המוקדשות לתנ"ך גם סיבה
וגם מסובב מחד גיסא, הוא תוצאה של תמורות
שחלו בציבור כולו; ומאידך גיסא, הוא תורם להר –
חבתם ולהעמקתם של התהליכים שחוללו אותן.
תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, לשיפור מעמדו
של המקרא במערכת החינוך, הוא נתינת מקום
משמעותי ללימוד ספר הספרים; קרי, הגדלת
מספר השעות המוקדשות ללימוד תנ"ך בכל
שכבות הגיל.
‡¯˜Ó‰ ˙¯Â˜È·
יאירה אמית דנה בסוגיית מקומו של חקר
המקרא בהוראה בבית הספר )הערה 2(. אמית
מצביעה על מתאם בין התקופה שבה תפס חקר
המקרא מקום מרכזי בהוראת התנ"ך )מאמצע
שנות השמונים( לבין השנים שבהן חלה הירידה
במעמדו של המקרא; אולם היא סבורה כי אין
מתאם זה מצביע על קשר של סיבה ותוצאה.
נהפוך הוא, אמית רואה בביקורת המקרא חלק
בלתי נפרד מההוראה, היכול לפתור קשיים, לגשר
על פערי הזמן ולהפוך את הלימוד למסע מרתק.
אכן, ביקורת המקרא, הנלמדת בעיקר בכיתות
הגבוהות של בית הספר העל יסודי, יכולה פעמים
רבות להטעין את שיעורי המקרא במשמעות ולה –
ציע תפיסות רעננות. מה גם שבחינוך הממלכתי
יש עניין לחשוף את הלומדים לאופקים שהשכלה
רחבה וכלי מחקר יכולים להציע.
היצמדות להוראה שעיקרה ביקורת המקרא
וחקר המקרא, מבטאת לעיתים מגמה לבדל את
לימוד התנ"ך בחברה חילונית מדרכי הוראתו
בחברה דתית; אולם, העמדת חקר המקרא בבית
הספר במרכז הלימוד עלולה לגבות מחיר. לפע –
מים ביקורת המקרא נוטלת מההוראה אמצעי בעל
עוצמה - כוחו של הסיפור. ביקורת המקרא
עוסקת בשאלות "על המקרא": כיצד ומתי התהו –
וה, מה הם מרכיביו ומגמותיהם, מהו נוסחו הנכון,
אילו ידיים חלפו בו וכיוצא באלה. כוחו של הסי –
פור הוא בלימוד "את המקרא": מה קרה? מדוע
דמות אחת פעלה כפי שפעלה? מדוע דמות אחרת
הרגישה כפי שהרגישה?
הדיון בסיפור רואה את הכתוב השלם. גם אם
מניחים שהסיפור הוא אחיד, הלומד המעמיק נדרש
„ÂÓÈÏ Ï˘ ÈÊίӉ ÔÈÈÙ‡Ó‰
Âȇ ˙ÈÂÏÈÁ ‰¯·Á· Í¢˙
„ÓÏÏ ‰¯ÈÁ·‰ Á¯Î‰·
˙¯Â˜È· Ï˘ ‰ÈÈÚÏ „Ú·Ó
˘ÙÂÁ· ‡Ï‡ ¨‡¯˜Ó‰
˙·¯ ÌÈί„· ¯ÂÁ·Ï
ÌÈ·Â˙Ή ÁÂÚÙÏ ˙Â‚ÓÂ
10
ø˙ÂÈÂÓ„‰ ÈÒÁÈ Ï˘ ˙ÂÚÓ˘Ó‰ ‰Ó ∫ÈÏÚ ‰Á