22 / 94
עט
השדה
22
את המשימות אבל מי שבוחר לא לעשות זאת הבעיה שלו ולא שלי, הוא צריך לשאת
בתוצאות הבחירה שלו [...] זאת האחריות שלו ולא שלי (רונית).
אני חוזרת עשרות פעמים על החומר בהיסטוריה כדי שכולם ילמדו, וזה לא עוזר. מביאה
להם את החומר לעוס ומוכן לאכילה. אז מי שלא מנצל את ההשתדלות שלי זו הבעיה
שלו, לא שלי. אני יודעת שיש תלמידים מתקשים בעלי רמה נמוכה מאוד אז אני מנמיכה
את הרמה ומי שלומד, יופי. יש שלא טורחים בכלל [...] (אירית).
את תופסת אותי ברגע קשה. אני מיואשת מהכיתה הזו. הם בטלנים אמיתיים. הם הציגו
שנות ניסיון הצטערתי
20
אותי כמורה גרועה, הם ביישו אותי ואת המוניטין שלי [...] עם
שלקחתי עליי לחנך כיתה כל כך קשה. אני מוכנה לתלות את כולם [...] הם לא שווים את
צא
ֵ
כל ההשקעה והרצינות שלי [...] אני לא מבזבזת עוד אנרגיה לשווא [...] כך או כך, לא י
מהם כלום [...] שילכו לעבוד, לפחות יועילו במשהו [...] שיעזרו להורים בפרנסה במקום
לחמם כיסא [...] (צילה).
הוא הפריע לי כל השיעור, התנהגותו מתחת לכל ביקורת. ועוד רוצים פה בבית הספר
שאשב ואשקיע בו על חשבון הזמן שלי [...] אני לא מבינה, עוד מגיע לו פרס על כל מעשיו?!
שילמד להגיע בזמן, אז אני לא אזרוק אותו מהשיעור [...] מה שמעצבן זה ששוברים
לי את המילה, אני מוציאה תלמיד מהכיתה והמחנכת מחזירה לי אותו. איזה מין חינוך
זה?! מה התלמידים לומדים? שאותי אפשר לסדר!!! נכון שכל המורים מחויבים לשמור
על התלמידים בכיתה גם אם הם מתפרעים. אז מה אני אמורה לעשות עם התלמידים
שמפוצצים לי את השיעור, לתת להם לנצח?! אז אני מוציאה אותם מהשיעור [...] (נירית).
מורים בודדים שתקו, והמתח ואי-הנחת מהשיח שלא נגע בהם ניכרו בפניהם. נדמה היה
כי הטילו ספק גדול ביכולתו של בית הספר להצליח עם תלמידים בעלי מחסומי למידה
והשתלבות, אך גם לא הרגישו שיש להם לגיטימיות להתבטא בפומבי. ככל שחשו בטוחים
יותר עם המדריכה, החלו ללחוש את ספקותיהם בנוגע לערך שיש לשיחה בחברותא על
המצוקות ועל הקשיים, כדי למצוא יחד פתרונות פתוחים ומושכלים. הם לא האמינו שגילוי
הלב ישתלם וחששו מה יהיה המחיר שיידרשו לשלם על כישלונם. מקצתם מורים עולים
שחשו זרים בשיח הישראלי ואף חוו בעצמם הדרה חברתית. רק כעבור זמן התרחב השיח
האישי עמם, כאשר התוודעו למחשבה שהועלתה בפניהם, כי ייתכן שרב המשותף על
השונה בין חוויית תלמידיהם הנמנעים מללמוד ובינם, הנמנעים מלהשתתף בדיאלוג הצוותי.
המחשבה כי הם עצמם אינם נותנים הזדמנות לתלמידים המרגישים זרים ולא שייכים נגעה
ללבם ופתחה פתח חדש למעורבות ולחיפוש דרך.