26 / 94
עט
השדה
26
במורים. רק אם אתה מתחבר לעולמם האישי, אתה מוצא את הדרך אליהם. כשאת מתחברת
לחוויות החיים שלהם, ליומיום שלהם [...] כשאת מגלה את הנושאים שתופסים את תשומת
לבם בחיי היומיום, אז הם הולכים איתך. אמנם לאט-לאט, אך בסוף מגיעים רחוק. חובה לתת
לגיטימציה להיכשל גם למורים וגם לתלמידים, כדי ללמד אותם להצליח. בדרך כלל, תלמיד
צא לו מזה? גם המורים משכנעים את עצמם
ֵ
שנכשל מחליט שחבל לו להתאמץ, כי מה כבר י
ששום דבר לא יועיל עם התלמידים האלה. כישלונות הם חלק מהחיים, וזה לא אמור לשבור
– לא אותנו ולא אותם. מובן שצריך גם ללמוד להתמודד עם הצלחה, כי אי-אפשר להיבנות
רק מכישלונות. תלמיד שהצליח במשימה אחרי שנים רבות של כישלון ימהר לחזור לכישלון
המוכר והבטוח, שבעיקר אינו דורש ממנו שום מאמץ. גם המורה שמשקיע בתלמיד ומצליח
להביא אותו לפריצת דרך חושש מהעומס המוטל עליו אם רצונו להצליח עם עוד תלמיד,
וזה יכול לגרום לנסיגה. אני מדברת בשם עצמי. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם התלמידים;
כשהתחלתי לתפוסשישדרך להצליח אתם, קלטתי שזה דורשממני השקעה גדולהמדי. גודל
האחריות מפחיד (יונית).
כמוך, יונית, למדתי גם אני כי להצליח אין פירושו להתמודד עם מסלול חלק ומהנה. צמיחה
אמיתית והשתנותשל התלמידים וגםשלי באהמעמל רב. הרבהפעמים נדרשממני להתמודד
עם קונפליקטים ועם כישלונות רבים. צריך ליצור סביבה אנושיתתומכת ויציבה עם התלמידים,
שנחושה בדעתה לעזור, שלא תוותר להם ושתגרום להם להרהר – “האומנם אני כישלון?” או
ש”רק נסיבות חיים מסוימות הביאו אותי לאן שאני היום”. להצליח דורש להתחייב, להתמיד
ולהשקיע מאמץ. כשאתה עדיין אינך חש שההצלחה היא חלק מהזהות שלך, אתה ממהר
להתפטר מהכובד של ההצלחה. לכן צריך לאפשר הרבה חוויותשל הצלחה, וכשתלמיד מרים
ידיים ומתייאש, לא להראות לו שהוא מאכזב אלא שזה חלק מהדרך להצלחה. זאת האווירה
שמביאה ללגיטימציה להיכשל ומערערת את המשוואה שלה רגילים כל כך תלמידינו, ושגם
כישלון (מרים).
=
אנחנו נדבקנו בה – אני
אני לא מבינה למה מוביל כל הדיבור הזה. לטעמי, בית הספר רוצה לתת יותר ממה שאני
מסוגלתלתתבעצמי. אני לא יודעתאיךמתמודדיםעםתלמידיםשאין להםמוטיבציה והרגלים.
אלה תלמידים שאינם מקבלים את המסגרת ושמסרבים לבצע את המשימות שאני מטילה
עליהם, בטוב וברע (אן).
בהתחלה חשבתי כמוך, היום אני יותר אופטימית. יש הצלחות, לא עם כולם. יש שיפור, שיוציאו
תלמיד אחד או שניים, ואז נצליח. יש תיקים מאוד כבדים. התפרסמנו בעיר בנושא, אז מביאים
לכאן את כל התלמידים שאחרים התייאשו מהם. גם לנו יש כישלונות. אם נמשיך בדרך זו, כל
פעם מקרה קשה יותר, לא נמלא את תפקידנו כלפי התלמידיםשיכולים להצליח (נירית).
הגעתי למסקנה שחינוך זה לא בשבילי. השנה אני גומרת ללמד ושישכחו ממני בבית הספר,
יש לי דברים יותר חשובים ויותר מעניינים לעשות בחיים מאשר להתעסק עם חסרי הישע
האלה [...] מצדי שהספינה תטבע בלעדי [...] אינני מסוגלת לשאת עוד את החוצפה של כמה
מהתלמידים (דבורה).