30 / 94
עט
השדה
30
תפיסה שוויונית לכאורה, שלפיה כל התלמידים שווים ואין להפלות בין אחד לשני,
מתעלמת מהשוני הקיים בין בני אדם ובכך מונעת מתן הזדמנות אמיתית לכל בן אנוש
להפיקמהחינוך אתמלואהתועלתהאישית והחברתית. בחירתתבניתהתנהגותיתאחידה
מצמצמת את המורה לתבנית, לדפוס, עד שלא נותרת אלא המסכה עצמה (מרים).
ר, כדי להרגיש מוגן. מורים
ָ
אישיות לא בשלה של מורה מביאה להיצמדות יתר למוכּ
שאינם די בטוחים בעצמם, בעלי אישיות לא בשלה, עשויים להיצמד באופן עיוור להנחיות
המערכת ולהנחיות הטקסט הכתוב בלי יכולת להפעיל ביקורת וחשיבה עצמאיות. יש יחס
ישיר בין ההיצמדות של המורה לטקסט בתחילת דרכו לבין התפתחותו העתידית. ככל
שהמורה המתחיל מהוסס וצמוד מדי לטקסט, כך עשויה התפתחותו להיבלם, כי אין הוא
נפתח למאגרי היצירה הפנימיים שבתוכו ואינו לומד להישען על ניסיון חייו כמקור למידה
עיקרי בעבודה עם תלמידים. הוא הורגל לחשוב שהניסיון האישי אינו שייך. כאן הוא איש
מקצוע ולא אדם מן השורה (רינה).
בהערכות של התעודה של אותם המורים קיימת סטראוטיפיזציה של פרשנויות לכישלון
התלמיד – הוא נכשל כי הוא עצלן; הוא נכשל כי הוא לא יכול. כך גם בדפוסי התנהגות
שלא לפי הנורמה – הן מציבות את התלמיד בעמדה מנוכרת המביאה לידי הכשלת
הדיאלוג החינוכי (רפי).
ההחזקה השוטפת של השפה החינוכית הפסיכו-סוציאלית תובעת מהמנהלת יצירתיות רבה
כדבריה:
בניסיונה להשיג מחויבות מצד הצוות החינוכי לתלמידיו המתקשים.
מה שאתה משיג בעמל רב, לא מובטח לך לעולם. זה סיפור שדורש התחדשות וכוחות כל
הזמן. למדתי שכל תלמיד דורש השקעה גדולה בגלל החסכים הגדולים, ואין זה משנה
כמה יודעים וכמה מנוסים – כל פעם צריך להתחיל מחדש. רק אז מוצאים את המפתח
לתלמיד המסוים. ככה גם עם המורים. אף שהעבודה תובענית, צריך להמשיך לחפש
דרכים מתאימות לכל אחד. אני יודעת שאין דרך קצרה. מחפשים פתרונות כל הזמן.
כדי להשלים את תיאור ההתפתחות של בית הספר אביא להלן ריאיון שערכתי עם אחת
מבוגרות בית הספר.
, בוגרת בית הספר
18
ריאיון עם מורן, בת
צא כלום. באתי בשביל הקטע של החבר’ה, לא
ֵ
“כשהגעתי לתיכון, ידעתי שממני כבר לא י
רציתי סתם להישאר בבית ולהשתגע. בשביל מה לשבת בבית ולהשתעמם? מה הייתי עושה
בבית? אבל לימודים ואני היינו שני עולמות מקבילים. בבית ספר הקודם הייתה לי מורה לא
טובה, שהייתה צורחת עליי כל הזמן והייתי בוכה ומתעצבנת. אחר כך היא הפסיקה לצעוק
עליי, כי היא ראתה שזה לא עוזר, אבל אני כבר הפסקתי ללמוד. עברתי כאלה השפלות,
הרגשתי ילדה מטומטמת שלא שווה כלום. ילדה לא רצויה. לפי המבט של המורה מיד ראיתי
כמה היא לא סובלת אותי, כל הזמן רצתה להעיף אותי מהכיתה. כשהוריי דרשו ממני ללמוד,
הרגשתי כאילו הם רוצים להציק לי, להראות לי שאני לא מוצלחת.