27 / 94
עט
השדה
27
הצוות:
תמונת המצב לקראת סיום ההתערבות מתבססת על רישומים של מפגשי
הרגע שהתחלתי לעבוד נכון עם התלמידים היה כשהצלחתי להתחבר יותר לעצמי,
להרגיש את המצוקה שלי ובזכותה גם את של האחר. אני לומדת כל הזמן לזהות איפה
אני נתקעת, והיכן תקוע התלמיד. רק אז ניתן לדעת אילו קביים לתת לו. קשה להסביר איך
השינוי הרגשי שעברתי גרם לי להסתכל עליהם בדרך שונה. אינני יודעת מה קלטו ומה
לא, אבל ברור לי כי היה קשר בין איך שאני ראיתי אותם לאופן שהתנהגו אלי. ככל שראיתי
בהם אנשים דוחים ומפחידים, כך המפגש אתם היה דוחה ורועש. עצרתי והתבוננתי בהם
וראיתי תלמידים סובלים, אבודים, מדוכאים וחסרי מנוחה – ראיתי בהם את עצמי בתחנות
שונות של חיי. אני בתקופה שעדיין מעסיק אותי לראות, לשמוע, להיות חשופה ולהקשיב,
גם למען עצמי וגם למען תלמידיי (יונית).
כשאני חושבת על מורים אחרים ועל עצמי, נדמה לי כי המרכיב הבולט ביותר המאפיין
את המורים המצליחים הוא אישיות מגובשת. הכוונה לא לסמכותיות אלא לאדם בעל
מודעות עצמית מפותחת, הדורששיכבדו אותו ודורש מעצמו לכבד אחרים. אצלי הרגשות
משתנים כל הזמן (מרים).
כמו שאני ראי להם. בתוך כך שאני
אני לומדת על עצמי מהתלמידים עצמם, הם ראי לי
מכירה אותם, אני לומדת על עצמי. לא רק התלמידים נדרשים להתחבר לעולמם ולקחת
אחריות לחיים שלהם כדי לא לשקוע בבוץ. ההזמנה שלי לתלמידים מחייבת אותי לא
פחות. הרווח העצום הוא שהתלמיד והמורה מתפתחים ביחד ממקומות שונים (קרין).
לא כל תלמיד וגם לא כל מורה מתחיל מאותו מקום. כשמפנימים תובנה זו, זה משחרר
פלאים, כי אין קו סיום אחד שכולם צריכים לטפס אליו, וכל התקדמות כדאית. למדתי כי
ההרגשה של תלמידים שעוד ארוכה הדרך מהווה מחסום ומורידה את המוטיבציה, אבל
בעזרת המורה אפשר להסיר את המחסום הזה. ההשקעה שלך בהיכרות ובאינטימיות
אתם מביאה אותם לסמוך עליך. אני מכירה את התלמידים, איך הם מגיבים כשמרימים
את הקול, וכשהם זוכים לליטוף, לעידוד, בעצם בכל מצב. אלה שדחויים בבית אינם
זקוקים לעוד דחייה ממני, אלה שאין דורשים מהם, צריכים מבוגר שדורש ומסייע לקיים.
ישנם תלמידים שמגיבים למצוקות בתרדמה ואם אתה לא מעורר אותם, הם נעלמים לך.
וישנם כאלה שפיתוי הרחוב גדול מבחינתם ושאם לא תעניין אותם באמת, הם ימצאו לך
תחליפים מעניינים יותר (טל).
עליו ומתעניין
תלמיד בסיכון שרואים אותו, זו כבר התחלת הדרך בשיקומו. יש מי ששם עין
בו, ולכן יש תקווה שהוא ירצה להמשיך להתפתח. אחד האיומים הגדולים של כל אדם
הוא שלא יראו אותו, כי אז מתעוררות בו רגשות של חוסר ערך עצמי (לא מתאמצים
בשבילי, כי אני לא שווה) (מרים).
“פעם חשבתי שאני פה כדי ללמד מתמטיקה. היום אני מחנך. אני עסוק בחיים של
תלמידיי גם מחוץ לבית הספר. גם חיי החברה שלהם מעסיקים אותי. למדתי להכיר את
כל הגורמים המשפיעים על הישגי התלמידים: גורמים אישיותיים, קוגניטיביים, בינאישיים,