28 / 94
עט
השדה
28
חברתיים, תרבותיים, סביבתיים ומשפחתיים. ההיכרותהעמוקה והרחבהעוזרתלך בכיתה
לדעת איך לטפל בהתנהגות של תלמיד זה או אחר. אתה לומד להכיר את התלמיד בכל
תחומי חייו, כדי לגייס את המידע הזה להוראה יעילה ומשמעותית בעבור התלמיד. יש
חשיבות לא רק להוראה אלא גם כיצד אתה מגיב אליו בזמן השיעורים באופן שיחבר אותו
לתפקידו כתלמיד. תלמידות כמו ח’ או ש’, עד שלא צללת לחיים שלהן, ביקרת בביתן,
שוחחת עם ההורים או איתן שיחות מעמיקות בחצר בית הספר על כל מיני סוגיות בחיים,
אי-אפשר היה לדעת שהדבר היחיד שיגרום להן להתאמץ בכיתה הוא להושיב אותן עם
עוד חברים, כי אז הן לא תקלקלנה להם. מעצמן לא היה להן אכפת. בהתחלה ניצלנו את
הצורך שלהן להתחשב באחרים, עד שלאט-לאט גילו עניין בלימודים ובעצמן (סיריל).
זה כמו פזל – אתה לא יכול רק לטפח קשר אישי ולא להציע להם דרך ללמוד ולהתפתח,
אחרת הם בועטים בך, הם לא מטומטמים, הם לא מחפשים חברים, הם בודקים אם אתה
משקיע בהם או מעביר את הזמן [...] (רפי).
התלמידים מקבלים את מה שדרוש להם כדי להצליח בחיים ולא מה שמשרד החינוך
מבקש – סטנדרטים. הפנמתי היטב את המושג “מורה טוב דיו” והתסכול האופטימלי – איך
לדרוש בצורה המתאימה לכל תלמיד – לא יותר מדי ולא פחות מדי. אם מתמידים ויוצרים
תהליך עקבי של דרישות, ההצלחה מובטחת. כל תלמיד יודע שאני שואפת שיעשה משהו
עם עצמו, כל אחד צריך ללמוד בסופו של דבר, להיות מסוגל גם לשבת וללמוד, להשלים
מטלות ככלי הכרחי למוביליות, אין אפס ואין הוקוס פוקוס (יונית).
העבודה עם התלמידים עשויה מחומרים אמיתיים – מאכפתיות ומהיכולת להעביר מסר
אישי של דאגה כנה שתיגע בתלמיד ותעורר בו חשק להגשמה עצמית. מובן שלהגיע
לכל תלמיד דורש זמן וכוחות נפש רבים. אכפתיות משמעה לעשות את מה שנכון
לתלמיד כדי שיתפתח. חמימות וקבלה לבדם אינם משנים גורלות. חמימות בלי מטרה
ובלי כיוון אינה עוזרת. לפעמים דרך זו יכולה להיות אפילו הרסנית, כי יש בה מסר תוקע
מבחינת התלמיד – “תישאר מה שאתה, תשלים עם מצבך”. כאשר אין דרישה מהתלמיד
להתמודד עם קשייו, הוא מתחיל להסכים ולהשלים עם מצבו. כדי לדעת מה ואיך לדרוש
מהתלמיד, צריך להכיר אותו באופן אישי. רק אז יש סיכוי שיסמוך עליך שאתה יודע מה
נכון בשבילו (רינה).
אני מאמינה שצריך להגיד לתלמיד מה חושבים עליו באמת מתוך דאגה ולא כדי להעניש
אינני מסתירה מהתלמידים את הרגשות שלי כלפיהם, הכול פתוח וכן. אני
ולבטל [...]
של
נוהגת כמו אם המחפשת לעזור לילדיה לגדול ורואה בקשיים שלהם חלק טבעי
גדילתם [...] אני יכולה להגיד כל דבר טוב ורע, יודעים מה אני חושבת, מה אני מרגישה
כלפיהם וככה האווירה בטוחה ויותר מובנת להם. הם יודעים מה אני חושבת עליהם וגם
מה אני מצפה. איתי אין הפתעות, הם שותפים מלאים בהערכות ובתובנות עליהם. אם את
זוכרת, בהתחלה כעסנו כשהצעת לנו לשתף את התלמידים בתובנות שיש לנו עליהם.
לא הבנתי מה כבר יכול לעזור לספר לתלמיד שהוא קורא ברמה הנמוכה מגילו בהרבה.