17 / 64
כסלו תשע"ה דצמבר 4102
17
המשך בעמ' 02
לא כי אנשים הם רעים אלא כי אנשים
חושבים שאדם עם מוגבלות לא מסוגל ולא
יכול וקודם כל צריך ליצור מצב שאנשים
עם מוגבלות יאמינו בעצמם ביכולותיהם
וזכויותיהם וידרשו ויתעקשו לעמוד על
שלהם ולהאמין שהשמיים הם הגבול בחינוך
בתעסוקה וזה לא פשוט כי אם חונכת עם
מסרים של צמר גפן ובוא נעזור לך ובוא
נחליט בשבילך ונקל עליך ומפחדים עליך
אז אתה מפנים את הדברים האלה. הרבה
פעמים יש לי תחושה שבקרב הפעילים של
אנשים עם מוגבלות שאין ספק שהרדיו הוא
אחד הסממנים החשובים שלה אנשים שהיו
ללא מוגבלות עד גיל מסוים והפכו להיות
עם מוגבלות הרבה יותר קל להם להאמין
שמגיע להם, הרבה יותר קל להם להבין
שמשהו במסרים החברתיים עקום שמשהו
מנחית אותם מנמיך אותם הם הרבה יותר
יודעים לעשות את השוואה בין התקופה
שהיו ללא מוגבלות והכול היה פתוח בפניהם
ופתאום הרבה דברים חסומים וסגורים
ולא רק במובן הפיסי של מעלית ורמפה
ופישוט לשוני אלא במובן של מה הציפיות,
כשהם הולכים לרופא והרופא לא מסתכל
עליהם אלא על הבת זוג שלהם או ההורה
שלהם..אנשים לא מצליחים לראות מעבר
למוגבלות ואנשים אלה זה יותר טבעי להם
המקום שהם אומרים הלו מה קורה פה?
ישראל פרץ: אז מה הנציבות? יש לה מקום
לשנות פה את התפיסות? יש לה אפשרות
לעשות משהו בעניין?
אחיה קמארה: בהחלט והיא גם עושה נציבות
שוויון זכויות לאנשים עם מגובלות הוקמה
לפני 41 שנה בשנת 0002 בעקבות חקיקת
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חוק
מהפכני מאוד שיש לתת את הקרדיט לחבר
הכנסת לשעבר לשאול יהלום שעשה הכול
כדי שהחוק יעבור הוא הבין וגם חברי הכנסת
האחרים שחייבים לעשות שינוי בחברה
הישראלית שהפערים העצומים בתחום של
השכלה, תעסוקה, כל הנושא של בדידות
חברתית שגדולה מאוד בקרב אנשים עם
מוגבלות לעומת כלל האוכלוסייה, צריך
לבער את הנגע הזה. והחוק הזה הוא מהפכני
כי הוא בא ואומר אנחנו כחברה מוטלת עלינו
החובה להסיר את החסמים והמחסומים הן
הפיזיים והן התודעתיים שמונעים מאנשים
עם מוגבלות את השוויון, השילוב והחלה
ופרק הנגישות מ-5002 הוא פרק שבעצם
ממקד אליו את כל הסיפור הזה בגלל שהוא
אומר כל אחד מאיתנו שיש לו עסק או
שירות או מקום שפתוח לציבור חייב להוציא
כסף והרבה כסף בשביל לדאוג לזה שאנשים
עם מוגבלות כל האנשים עם מוגבלות מכל
הסוגים לא רק נגישות פיזית שזה הדבר
הראשון שעולה לראש, יוכלו לחיות בתוכנו.
עכשיו למה זה קשור לשאלה שלך של שינוי
תפיסתי? בגלל שהנציבות בזה שהיא זאת
שדואגת לתקנות האלה זאת שמקדמת
אותם היא זאת שאוכפת אותם היא זאת
שיוצרת ביחד עם הרבה שותפים אבל היא
זאת שמובילה את זה, את המהפכה הזאת
של הנגישות בישראל יוצרת מצב שאנחנו
מנכיחים את האנשים עם מוגבלות במרחב
הישראלי. בגלל שכל עוד אין נגישות אז
הרבה יותר קשה לילד עם מוגבלות להשתלב
בגן ילדים רגיל, הרבה יותר קשה לו להיות
בבית ספר רגיל, הרבה יותר קשה לו למצוא
עבודה בשוק החופשי, הרבה יותר קשה לו
למצוא מקום לגור בו, הרבה יותר קשה לו
להסתובב ברחובות ערינו, הרבה יותר קשה
לו לקבל שירותים, הרבה יותר קשה לו להגיע
לפארק העירוני וכך אלה וכך אלה ושוב אני
מדגיש זה לא רק הנגישות הפיזית והציבור
הרחב בעצם נוצר מצב שהוא לא פוגש יותר
מידי אנשים עם מוגבלות, אם כן אז מישהו
מהמשפחה. אבל הוא לא פוגש במרחב
הציבורי בדרך כלל אנשים עם מוגבלות.
אני חושב שרוב הציבור הישראלי לא גדל
עם אנשים עם מוגבלות בגן הילדים ובבית
הספר שזה הדבר הכי חשוב שיכול לקרות
הוא חשוב לאותו ילד שמאמינים בו כמו
באחרים בשביל שהוא יצמח ויממש את
הפוטנציאל שלו ויקבל השכלה שתאפשר לו
אחרי זה לעבוד, להרוויח וכדומה להתקדם
מבחינה תעסוקתית אבל, זה גם נורא חשוב
לילדים האחרים. כשאנחנו באים היום
ועושים הרצאה בפני מבוגרים ואומרים להם
אנשים עם מוגבלות הם יכולים ותראו את
הדוגמאות ותראו איך אנחנו יוצרים מצב
של שינוי וזה טיפ טיפה מאוחר מידי מאוד
קשה לשנות עמדות של אנשים מבוגרים
ואם היינו יכולים ליצור מצב שאותה מערכת
חינוך נגישה ויש ילדים עם מוגבלות בכל בתי
הספר ובכל הכיתות היינו יוצרים מצב ללא
מוגבלות מכירים אותנו אנשים עם מוגבלות
על היתרונות והחסרונות שלנו כבני אדם
לכל העניינים ולכן הדבר הראשון שאנחנו
עושים לשינוי תודעתי,שאלת על הנושא
הזה כי הנציבות לשיווין זה המהפכה של
הנגישות בישראל, אז זה דבר ראשון. אנחנו
למשל בסוף דצמבר הקרוב כל האוטובוסים
העירוניים אמורים להיות כבר נגישים
לאנשים עם מוגבלות הם אמורים להיות
נמוכי רצפה זה ביחד עם משרד התחבורה
עבודה קשה מאוד עם רשויות מקומיות
חברות האוטובוסים עבודה שלקחה הרבה
מאוד שנים בדצמבר הקרוב כל האוטובוסים
העירוניים אמורים להיות נמוכי רצפה זו
מהפכה. זה אומר שהיום ברוב האוטובוסים
העירוניים בישראל אדם שמתנייד בכסא
גלגלים יוכל לנסוע. אנו לא זוכרים שסך הכול
לפני 5-4 שנים אנשים שמתניידים בכסא
גלגלים לא יכלו לנסוע באוטובוסים עירוניים
בישראל. מה זה אומר? זה אומר שהם יכולים
לצאת מהבית לעלות לאוטובוס להגיע לבית
הספר, להגיע למקום העבודה, לצאת למקום
בילוי, אני יכול להסתובב ברחוב ולראות
אישה שמתניידת בכסא גלגלים.
אתי פרץ: יש גם שינויים והתנהגויות
שמתקיימותללאחקיקה זההרמההגבוהה
ביותר של מחויבות ציבורית.
אחיה קמארה: יש יתרונות ויש חסרונות
צוות נציבות השוויון בסיור ללימוד אתגרי הנגישות באתרי טבע