Page 15 - מגזין הטכניון | חורף 2013

תפקיד
סיום
15
גל כיום הם צעירים
שש השנ ים האחרו נ ות
כולם צעירים?
אנחנו בהחלט מכוונים לצעירים, כי זה
הדבר הנכון לעשותו - זו השקעה שמניבה
שנים רבות של מחקר והוראה. עם זאת,
ישנם גיוסים נקודתיים של חוקרים ותיקים,
, כמו במקרה של פרופסור יהודה seniors
קלעי, שהצלחנו "לשלוף" מארצות הברית
אחרי שהות של 23 שנה, כדי למנותו
לדיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי
ערים.
איך מתמודד הטכניון בהקשר זה עם
האקדמיה בארה"ב? זה לא כוחות.
המשבר בארה"ב אמנם פגע בעושרן של
האוניברסיטאות שם, וקצת צמצם את
הפער הזה, אבל ברור לנו שהנחיתות
התקציבית של האוניברסיטאות הישראליות
תישמר עוד שנים רבות. לכן אנחנו פונים
בעיקר לישראלים שרוצים ממילא לחזור
ארצה, ומציגים להם סל הטבות שידרבן
אותם לעשות זאת ולהצטרף לשורותינו.
חשוב לציין שבתפיסה שלנו, אנחנו לא
קולטים חברי סגל אלא משפחות, כי
במקרים רבים, החשש מחזרה לישראל
קשור בכלל לשאלות לוגיסטיות וחברתיות
של התארגנות משפחתית - גני ילדים,
מקום עבודה לבן הזוג, דיור וכיו"ב.
מה כולל "סל הפיתויים" הטכניוני?
אנחנו מציעים תקציב הצטיידות
) שנחשב נדיב גם Start-up Money(
במונחים אמריקאים. מלבד זאת מעניק
הטכניון לכל חבר סגל חדש סל מעבר
וסל קליטה נדיבים, ומציע קתדרות-
לצעירים, שמשמעותן הכספית רבה. ואי
אפשר שלא להזכיר את כפר המשתלמים,
שמממש את אותה תפיסה שלפיה אנחנו
קולטים כאן משפחות, לא רק חברי סגל.
מה חלקו של כפר המשתלמים בכוח
המשיכה הכולל של הטכניון?
עדיין קצת קשה למדוד את זה, אבל כבר
כיום ברור שהכפר הוא מרכיב מרכזי
בכוח המשיכה שלנו. מעבר לכך שהוא
אופציה כדאית מאוד מבחינה כלכלית,
יש לו ערך קהילתי עצום. החיים בכפר
מזמנים מפגשים פוריים בין אנשי סגל -
על המדרכות, ובגינה עם הילדים, ובמבני
הציבור. בשיחות ביניהם הם נחשפים זה
לזה לא רק ברמה החברתית אלא גם
ברמה המקצועית: הם מגלים את תחומי
המחקר של השכנים שלהם. לכן אני
מאמין שמעבר לערך החברתי הרב שיש
כאן, המפגשים האלה יובילו לשיתופי
"כשאנחנו רוצים מישהו כחבר סגל אצלנו, שום שיקול תקציבי
או לוגיסטי אינו מהווה מכשול." פרופסור משה סידי, שסיים את
תפקידו כמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, מספר איך מגייסים
לטכניון את מיטב החוקרים בעידן של תחרות גלובלית
"לזכייתם של שלושה מחברי הסגל שלנו בפרסי נובל יש חשיבות
עצומה, בין השאר בחשיפה של הטכניון בעולם ובהצבתו כמוסד
אקדמי ברמה עולמית," אומר פרופסור סידי. "כיום ברור לנו גם
שהזכיות האלה שיפרו את מיקומו של הטכניון בדירוגים הבינלאומיים
השונים."
"אבל אסור לזלזל גם בפרסים אחרים, שהם תחנות משמעותיות
בקריירה של חבר סגל. אנשים רבים חושבים שהפרסים השונים
נדבקים באופן אוטומטי לחברי סגל העושים מחקר איכותי. זו טעות.
פרסים הם תוצר של עבודה רבה לא רק במחקר אלא גם בהגשת
טפסים, בריכוז המלצות על המועמד, ובפעולות רבות אחרות. וכידוע,
מי שלא קונה כרטיס הגרלה לעולם לא יזכה בפיס. יתר על כן,
בעולם האקדמי ידועה התופעה שפרס גורר פרס. ידוע למשל שפרס
וולף הוא 'מנבא סטטיסטי' מוצלח לפרס נובל. לכן חשוב להשקיע
בכל פרס ובכל הכרה."
מה הטכניון יכול לעשות בעניין זה?
קודם כל, לפרסם בקמפוס את הזכיות שלנו, ולהגיש מועמדויות
לפרסים השונים. בשנים שכיהנתי בתפקיד מנל"א הקדשתי לכך
משאבים רבים. על פרס ברונו, לדוגמה, לא שמעתי קודם. עברתי על
רשימת הזוכים במהלך השנים, ומצאתי בה שני חברי סגל מהטכניון -
אורי סיון (1002) ואילן מרק (2002). פעלתי באופן נמרץ בנושא ואכן,
תוך שלוש שנים זכו בפרס שלושה מאנשינו: ליאור גפשטיין (9002),
יונינה אלדר (0102) וחגית עטיה (1102).
דבר דומה קרה עם החברּות באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
שמתי לב שמאז צירופו של פרופסור אהרן צ'חנובר לאקדמיה לפני
כעשור לא הצטרף אליה אף אחד משלנו. בעקבות פעילות יזומה
ועזרה של חברינו באקדמיה הצטרפו אליה תוך שנתיים שני חברי
סגל נוספים: מוטי שגב (1102) ושלמה שמאי (שיץ) (2102). גם זה
לא משהו שקורה מעצמו.
"אי אפשר לזכות בפיס בלי למלא כרטיס הגרלה"