דברי מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי
וסרמן בטקס המורה של המדינה
כבוד נשיא המדינה,
מר שמעון פרס; בשלהי
ה, יורשה
ָ
כהונתך הנעל
לי להביע בשם כל הקהל
הזה, ובשם ציבור המורים
בישראל, את הכרת התודה
על פועלך הטוב בארץ
ובעולם, לטובת העם,
החברה והמדינה. אשרי
הדור שזכה בכך, ויהי רצון
שתזכה להמשיך ולשרת
אותנו, את אזרחי ישראל,
ואת המדינה שכה אהבת –
בבריאות, בנועם ובשמחה.
מכובדנו, שר החינוך, הרב שי פירון; חברי ועדת הפרס, שהשקיעו
מאמץ ומחשבה רבה, כדי לבצע שליחות ציבורית כמעט בלתי
אפשרית; עמיתינו ושותפינו הטובים מידיעות אחרונות, ממפעל
; קהל נכבד, ובראש כולם אנשי החינוך הנבחרים
ynet־
הפיס ומ
והמצטיינים, שבחכמתם ובתבונתם עשו חיל;
כים ופסים רחבים –
ָ
ס
ַ
בעידן החדש – שטוף בטכנולוגיה וּמ
בית הספר הוא בכל זאת עדיין המקום שמייצג ומשקף את החיים
האמיתיים. לפני המחשבים והטאבלטים, הסמארטפונים ושלל
גרסאות המודרניזציה הדיגיטלית, בבית הספר נפגשים בני אדם;
תלמידים ומורים. מצד אחד, אלה שמחפשים עדיין כיוון ודרך, אולי
כבר חולמים על תיקון עולם, ומן הצד השני, המבוגרים והמנוסים,
מורים שאמורים להעניק להם כלים, נכונים ונבונים, ולטעת בהם
אמונה וביטחון שאמנם יש בהם את הכוח והיכולת להגשים. זהו
הבסיס האמיתי והטבעי – לא הוירטואלי – של החיים ושל החברה.
בשנת 0391 עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בקיבוץ גבת, צעירה
רגשטיין. אביה היה מורה עברי, ובהשראתו החלה לכתוב
ֶ
ניה בּ
ַ
בשם פ
סיפורים ושירים. כאשר בישראל מתנגן לו שיר לאורך עשרות שנים,
וכל זמר מבקש לאמץ אותו ולהוסיפו לרפרטואר שלו, יש בכך אות
וסימן לאיכות, לחשיבות, וגם לאותנטיות ולנצחיות. נחמה הנדל
ויהורם גאון, מרגלית צנעני ויהודית רביץ, הגבעטרון ושלישיית
המעפיל, ועוד רבים וטובים, ביצעו במשך השנים את השיר, שזכה
בלחן הנפלא של דוד זהבי.
ה:
ָ
י
ְ
נ
ַ
וכך כתבה פ
י,
ִ
ב
ָ
א
ְ
י ו
ִ
מּ
ִ
י, א
ִ
ים בּ
ִ
גּוּנ
ִ
ם נ
ֶ
תּ
ְ
ל
ַ
ת
ְ
שׁ
ים.
ִ
כוּח
ְ
ים שׁ
ִ
מוֹר
ְ
ז
ִ
ים, מ
ִ
גּוּנ
ִ
נ
י –
ִ
ב
ָ
ב
ְ
ם ל
ָ
א
ָ
שׂ
ְ
ים נ
ִ
ינ
ִ
ע
ְ
ר
ַ
ים; גּ
ִ
ינ
ִ
ע
ְ
ר
ַ
גּ
ים.
ִ
ח
ְ
צוֹמ
ְ
ים ו
ִ
ם עוֹל
ֵ
ה ה
ָ
תּ
ַ
ע
לאב, לאם, לניגונים ולגרעינים הללו, יש מטאפורות ודימויים
רבים. אפשר להעניק להם מגוון פרשנויות. ברגע ששיר יוצא לאוויר
העולם, רשאי ויכול כל אחד להבין אותו, לחשוב עליו ולהסביר אותו
וללכת איתו אל מחוזות קרובים או רחוקים, אישיים או ציבוריים.
מנקודת מבטם של אנשי חינוך, אלה שהמקצוע זורם בדמם והשליחות
לוהטת בנשמתם, אי אפשר שלא לחוש קרבה ואהדה למילים כמו:
י,
ִ
מ
ָ
ד
ְ
ארוֹת בּ
ֹ
ים פּ
ִ
ח
ְ
ם שׁוֹל
ֵ
ה ה
ָ
תּ
ַ
ע
ים.
ִ
לוּב
ְ
י שׁ
ַ
ק
ְ
עוֹר
ְ
ם בּ
ֶ
יה
ֵ
שׁ
ְ
ר
ָ
שׁ
ניצבת כאן, לפנינו, נבחרת של בעלי חזון, המייצגת קשת
ססגונית של אנשי מידות וידע, שהספיקו להטביע בבתי הספר
חותם – ביוזמה ובמעשה. איש איש במקומו, בסביבתו, בכיתתו. גם
הם שתלו ניגונים. גם הם הנביטו מזמורים. גם הם, כמו אבא טוב
וכמו אמא טובה, טמנו והשרישו במשך שנים רבות גרעינים בשדה
החינוך. השתילים והזמורות שהם נטעו בדור הצעיר, כבר נובטים
וצומחים ושלובים בעורקי הילדות והילדים. חלק מהתלמידים שלהם,
של אז, בודאי כבר עושים חיל בחברה ובמדינה, ונושאים בליבם את
הגרעינים, ובמוחם ובזיכרונם הטוב את בשורתו של המורה והמחנך,
שהשפיע עליהם כל־כך.
לכם – המזמור. לכם – הברכה. לכבודכם – התכנסנו כאן בשמחה
ובהוקרה. בתקווה גדולה שהעם רואה את הקולות ואת ההישגים
ולוקח מכם דוגמה.
ערב טוב ותודה רבה.
שיעור חופשי 5
> 2014
יוני