אחרי צבא שסיימו שמונה, תשע ועשר שנות לימוד, והחליטו
להשלים תעודת בגרות בשנתיים", משחזרת יונה. "היתה להם
מוטיבציה רבה, אבל כשד"ר סבירסקי בא עם הרעיון לפתוח תיכון,
חשבתי שזה בעצם הגיוני להתחיל מוקדם יותר". אותה מחשבה
הדריכה אותה במעבר לבית ספר יסודי: לחנך את הצעירים ביותר,
להתוות דרך, לעשות שינוי מוקדם ככל האפשר.
במשך שנה עבד צוות על ההכנה של התיכון, תכנון המודל
ויצירת תוכניות הלימודים. כדי לשכנע ילדים להירשם, יונה
וצוותה ערכו ביקורי בית בשכונות קטמונים ופת הסמוכה. "דיברנו
עם הילדים וההורים על החלום שלנו שיהיה בית ספר בשכונה,
ועל כך שבית הספר, בשיתוף פעולה עם הבית, ילווה את הילדים
בגיל ההתבגרות כדי שיוכלו לחלום חלומות על עתידם".
הם שיתפו את ההורים בחזון החינוכי והחברתי. "דיברנו עם
ההורים על פתיחת אפשרויות, על כך שניתן לילדים ללמוד את
הדברים החשובים להתפתחותם כאזרחים תורמים; על רצוננו שיהיו
פעילים ויתרמו לחברה; שיהיו מודעים לזכויות שלהם". ההורים
חשבו שאין להם מה להפסיד. "תמיד נדמה שהורים מהשכונות
הם לא אכפתיים בנושא החינוך. ההפך הוא הנכון. רוב האנשים
שגרים שם הם אנשים שעובדים קשה. אני מאמינה שאנשים בכל
מקום רוצים את הטוב ביותר בשביל הילדים שלהם. לא צריך
להתנשא ולהגיד שלא אכפת להם. הקמנו בשכונה קבוצת הורים.
היו דיונים, שיחות וויכוחים על ההקבצות, על בגרות, לימדנו
אותם על זכויות הורים במערכת החינוך, ועוד".
ב־4991 הוקם בית הספר, במבנה נטוש של בנק ששימש
מאורת סמים. "בשנתיים הראשונות לא זכינו להכרה מעיריית
ירושלים. לא היה פשוט. אבל קיבלנו את כל התלמידים, בלי
מיונים. במדינת ישראל בית ספר שלא ממיין לא נחשב - זו
הנחת עבודה בחברה הישראלית. הלכנו נגד הזרם". המורים
והתלמידים למדו מה פירושם של יחסים חברתיים, איך עובדים
על העצמה, איך יוצרים מוטיבציה. אחרי חודש ההורים באו
ואמרו 'אנחנו הולכים אתכם עד הסוף. הילדים אוהבים לבוא
לבית ספר. לא צריכים יותר מזה'".
מלווה במקום מחנך
השפה השתנתה, וכללה מושגים חדשים. במקום מחנך, דיברו
בבית הספר על מלווה. "הרגשנו שמחנך זה חד־צדדי", מסבירה
יונה. "שאם רוצים לשנות תפישה, צריכים להגדיר מחדש את
התפקיד". אחד היסודות החשובים ביותר של החינוך הוא למידה
משמעותית המורכבת מהחוויה, העיבוד, ההמשגה והיישום. "אנחנו
עובדים במעגל הזה. כשאת לוקחת טקסט מקראי, היסטורי, לא
משנה איזה, ואת ממשיגה אותו, זה הופך אותו לרלוונטי ולמרתק.
כשמלמדים למידה מגוונת, משמעותית ומחוברת לילדים, הם
מתחברים. אם באים לקטמונים, צריכים לדבר מהמקום שלהם".
אבל עוד חזון למועד. בתחילה הם פגשו ילדים מיואשים.
"היינו צריכים לעשות סוציאליזציה מחדש, לאפשר להם לחלום,
להעז להגיע. אני זוכרת את היום של הבגרות הראשונה. זה היה
בלשון, אבל כולם היו בהיסטריה כי זו היתה הבגרות הראשונה.
ולבסוף, %09 עברו את הבחינה. זה נתן לנו ולתלמידים ולהורים
המון כוח. זה היה וואו כזה. היום האופציה של לימודים גבוהים
היא אופציה טבעית, חלק מהשיח" .
קדמה לא התרחב מעל למידותיו. לומדים בו כיום 051
תלמידים, מספר שמאפשר כיתה אחת בשכבה ולא יותר. והנתונים
משתפרים והולכים. כיום, כ־%04 מתלמידי קדמה רוכשים
השכלה גבוהה, ו־%57 משלימים תעודת בגרות בתיכון. רבים
מאלה שלא יצאו עם תעודת בגרות מהתיכון עצמו, משלימים
אותה אחרי השירות הצבאי.
תשומת הלב נתונה לא רק לפיתוח של התלמידים, שכן
יונה מאמינה כי המשאב החשוב ביותר בבית ספר הם המורים.
"הוראה זו עבודה שוחקת. היא בנויה ממשברים, מתחושת חוסר
אונים וכישלונות לצד הצלחות. והסיפור הוא לעשות עבודה עם
הצוות, כי צוות שלא צומח לא יכול להצליח להצמיח". זו מטרת
הפגישה השבועית שהיא נוהגת לקיים עם הצוות. מלבד העשרה
כללית וחשיפה למתודות שונות, זו הפוגה שבה מדברים על
הקשיים ומקבלים כלים להתמודדות. "אנחנו נפגשים ומבררים
הרבה נושאים שמעסיקים אותנו לא רק כמורים ומחנכים,
אלא כבני אדם. למשל, הסכסוך הישראלי־פלסטיני, התפישה
הכלכלית, פמיניזם".
טיפוח הצוות הוא אחד מהעקרונות שסביבם בנתה יונה את
קדמה, וכיום היא מנסה לעצב לפיהם את בית ספרה הנוכחי. "מורה
יכול להגשים חלומות בבית הספר", היא אומרת. "כשהצוות מרגיש
חלק מהעשייה, הוא הופך את התלמידים בכיתות לחלק ממנה,
ומסד הידע נקנה ביחד. לצד ההעשרה ודיון, נעשית רפלקסיה,
ניתוח רגשות בהדרכה אישית של פסיכולוג: למה התלמיד הזה
גורם לי להתפרץ; למה אני לא מצליחה לתקשר
אתו; למה אני כל כך כועסת".
עקרון חשוב נוסף של יונה הוא מלחמה
חסרת פשרות באלימות. "אני עושה עניין גדול
מאלימות. בקדמה, הורים ותלמידים היו שואלים
כנס קדמה -
בואו נדבר: שיחות בחינוך
ביולי יתקיים הכנס הרביעי של עמותת קדמה,
בשיתוף מכללת דוד ילין. הנושא הפעם הוא תוכן
שיעורי החינוך. קלרה יונה, שחיברה את ספר
ההפעלות "שעת דיאלוג", אומרת כי "מורים לא
יודעים מה לעשות בשיעורים הללו, איך מדברים
עם התלמידים ועל מה. כשילד חש שיש בן אדם
מבוגר שרואה אותו, זה משפיע. שיחה אישית יכולה
לעזור לילד להיות רגוע ופנוי ללמידה".
אלא שבמחקר ותצפיות התברר שברוב השיחות,
המורה מדברת רוב הזמן, והילד מסתפק בתשובות
קצרות ולקוניות. "שואלים את הילד איך הולך
בלימודים, והוא עונה 'בסדר'. ואז כאילו לא קרה
כלום. לכן אני אומרת ששיחה טובה עם התלמיד היא
כזו שבה רוב הזמן הוא דיבר. זו שיחה שממנה למדתי
משהו על הילד, שיחה משמעותית. אני מתייחסת
לכיתה כאל קבוצה חברתית, ואני כמחנכת מובילה
את העניין החברתי. במסגרת הזו עושים שיחות
וסדנאות, ויש שיחות אישיות, אינטימיות יותר.
אנחנו מציעים לבנות מודל לשיחות מז' עד י"ב.
בכל שכבת גיל יש נושאים משותפים: תקשורת עם
חברים, יחסים בין המינים וכו'".
"כשהגענו לשכונה, הילדים בה חלמו להיות מוסכניק, לכל היותר.
לא היו להם חלומות מעבר לזה. לא היה לאן לשאוף. כשהקמנו
את קדמה, נפתח להם אופק. תמיד היינו שם כדי להגיד לילד,
'אתה מסוגל. כל יום אתה יכול לעשות בחירה מחדש'"
שיעור בתיכון
קדמה. מגשרים על
פערים חברתיים
באמצעות חינוך
שיעור חופשי 31
> 2014
יוני
