"אחרי פסח הם באו להראות לה מה ראו בחופשה". בנושא זכויות
הילד, המורה לשפה לימדה טקסטים על זכויות הילד והילדה, וגם
בשיעורי אמנות הם התבטאו בנושא. הם הכינו סדנאות בנושא
זכויות הילד והילדה, כתבו זכות שחשובה להם במיוחד בצבעי
גואש. לימוד מתוך חוויה הוא מעצים ורלוונטי לילדים.
"העובדה שלמידה משמעותית נכנסה למערכת כמושג, מאפשרת
לי כמנהלת בית ספר לעשות תהליך עם התלמידים. תהליך
שפירושו חקר שבו אני משתמשת בתקשוב ומבטאת דברים דרך
אמנות ומוסיקה. אני יכולה לקחת כל נושא בתוכנית הלימודים
ולהפוך אותו לרב־תחומי".
גישור בין תלמידים
החגים משמעותיים מאוד בהוויה של בית ספר החדש, כפי
שהיה גם בקדמה. כך למשל, מספרת יונה כי לפני יום השואה,
הילדים המחיזו סיפורים על חסידי אומות עולם. "הם התרגשו
וזה דיבר אליהם", היא אומרת. בפורים הם למדו את סיפורה
של ושתי מנקודת מבט פמיניסטית.
בקדמה, היא מזכירה, התלמידים למדו גם על הנושא הטעון
של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ילד אחד בא ואמר 'אמא שלי
לא אוהבת מה שאת מלמדת אותנו'. אבל אני אומרת שתלמידים
צריכים להכיר את המציאות את הנרטיבים השונים, כי זה מביא
לדיאלוג. במלחמה אין מרוויחים, יש רק מפסידים. יש פחד
ושנאה משני הצדדים. וזה מחלחל לבית הספר. אני חושבת
שצריכים לעשות הרבה יותר מאמץ להתקרב וזה לא תלוי רק
בנו. צריך לעשות מאמץ בבית הספר, בשכונה. לקחת אחריות".
ההבנה של הצד השני, טוענת יונה, מתחילה מילדות - ולכן
היא דוגלת בגישור בסכסוכים בבית הספר. "אני יכולה לשבת
במשך שעות עם שני תלמידים שרבו זה עם זה. אני עושה קו
באמצע הדף ורושמת את השמות שלהם. כל צד צריך להקשיב
לשני, אני כותבת מה שנאמר, והם קוראים. כך הם מבינים שכל
אחד ראה את הצד שלו ולא ראה את הצד השני, שגם הוא נפגע,
ואז מגיעה ההתנצלות והסליחה".
כשעזבה את קדמה, זכתה יונה למסיבת פרידה מרגשת.
התלמידים והבוגרים כתבו לה מכתבים ואיגדו אותם לחוברת.
היא מציגה מכתב מרגש מתלמיד, סטודנט בבית ברל. "עד
שהגיע אלינו היה בכמה וכמה בתי ספר יסודיים. הוא גמר
את התיכון עם בגרות מלאה והתגייס לצנחנים", היא מספרת.
"יש לנו בוגרת ממוצא אתיופי שהיתה במשפחת אומנה
ועברה דברים לא פשוטים. באבחון שנעשה לה נקבע שהיא
סובלת מפיגור ולא יכולה לגשת לבגרויות. אבל התעקשנו,
והיא סיימה בגרות מלאה ולמדה בשנקר במגמת אמנות".
יונה מספרת כי תלמידים באים להתייעץ אתה לגבי לימודים
אקדמיים. אחת הבוגרות, למשל, באה ללמוד במסלול של צדק
חברתי במכללת סמינר הקיבוצים, שבו לימדה יונה. בין הבוגרים
ויש גם הרבה עורכי דין ואנשי חינוך. "הדבר המדהים יהיה
כשהם יגיעו ללמד בקדמה. יש הורים שהלכו ללמוד בעקבות
הילדים שלהם. יש ילדים שבני הדודים שלהם, שלמדו במקום
אחר, באו גם הם אלינו. קדמה יצרה אדוות רחבות, השפענו
במעגלים רבים.
"אף פעם לא התייאשתי מילד. זה יכול להיות קשה ומתסכל.
אבל כשאת יושבת אחד על אחד, מגלה אינטימיות וחיבה, אין
ילד שלא ייפתח אליך. צריך למצוא בכל ילד את המפתח. אמרתי
תמיד לתלמידים, 'אני לא יכולה להכריח פרח לפרוח להיפתח.
הוא ייפתח לבד'. אני צריכה לפתוח לו את הסביבה הלימודית,
כדי שיוכל לפרוח ולרצות לפרוח, כי אם הוא יקבל מאה הוא
יהיה מבסוט. אנחנו יכולים להשפיע, אבל בסוף זה תלוי באדם
עצמו. אני חושבת שלרצות לשנות בן אדם זה יומרני. אבל אם
ניתן לו סביבה מאתגרת, דבר שמשמעותי לו - אם הוא אכן
ירצה להשתנות, הוא ישתנה".
מורים לומדים ביחד
פעם בחודש, בימי שישי, נהגה קלרה יונה ללמוד
עם המורים נושאים חדשים, רעיונות חדשים ותחומי
ידע שונים. באחד המפגשים, למשל, נלמד נושא
הקולוניאליזם. בתחילה נערך משחק אסוציאציות.
"שפכנו הכל - אפריקה, אנגליה, אירופה, צרפתים,
יבשת, כובש־נכבש וכו'. ואז חילקתי את המורים לשתי
קבוצות וביקשתי מהם ללמד את הנושא, פעם מנקודת
מבט של הכובש ופעם מנקודת מבט של הנכבש. היה
דיאלוג מרתק. הכנתי מצגת שבה אני מראה מפה
של הקולוניאליזם. ראינו איך %09 מיבשת אפריקה
היו תחת שלטון זר, חוץ מליבריה ואתיופיה. יש לנו
תלמידים אתיופים. זה יהיה רלוונטי עבורם. הם ישאלו
למה אתיופיה לא נכבשה. תחשבו מה זה יעשה להם
כשנלמד עד כמה ההיסטוריה שלה מושרשת".
הנושא נלמד משלוש זוויות: העבדות, הסיפור
של דרום אפריקה והקולוניאליזם הבלגי. יונה הביאה
תמונות וכתבות, המורים הכינו מצגות, למדו ולבסוף
לימדו את כל הקבוצה. "הם גילו שהבלגים טבחו
01 מיליון קונגואים. אף אחד לא יודע מזה. שהיו
ילדים ונשים שקטעו להם ידיים כשלא עמדו בקצב
של כריית היהלומים, במאה ה־91. כל הסיפורים על
העבדות, הכמויות, סיפור הסחר באוניות - נועדו
להראות עד כמה הקולוניאליזם היה עסק מסחרי.
את כל זה למדנו בארבע שעות. את השיעור הזה לא
ישכחו לעולם. המורות לקחו את הנושא לכיתות
בהתלהבות. המורה לאמנות לימדה ליצור מסיכות
אפריקאיות, המורה לשפה לימדה טקסט על עבדות.
הן נכנסו לשיח הזה. הלימוד המגוון יצר עומק, כמו
תמיד בלמידה בינתחומית".
"ילד הוא בלתי נפרד מההורה, וההורה הוא בן אדם עם תפישת עולם. אם הורה
לא מרוצה, ילד מביא אתו את השליליות של ההורה לבית ספר. ואם יש דיבור
עם ההורה ובונים יחסי אמון, יש דיאלוג, אף על פי שלא חייבים להסכים"
שיעור חופשי 51
> 2014
יוני
