אותי 'למה את עושה כזה עניין? גם בבתי ספר
טובים יש אלימות'. הייתי אומרת להם שזה
הקו האדום. התגובה שלי היא לא ממקום של
להעניש ולהשעות, אלא לדבר".
שיתוף התלמידים חשוב בעולמה של יונה.
"העבודות של התלמידים שתלויות על הקירות, גורמות להם
לחוש שבית הספר הוא עבורם. שזה בית ספר של כולנו. במובן
הזה אין ונדליזם כמעט ואין אלימות".
לפני כמה שנים, כשהוצא צו סגירה לבית הספר, יונה החליטה
שהתלמידים ילמדו כמה ימים בכיכר ספרא. "התלמידים היו
חלק מהמאבק", היא מספרת. "הם כתבו מכתבים לנשיא המדינה
ולאחרים. זה היה שיעור אזרחות". גם בבית הספר היסודי שהיא
מנהלת כעת היא מטמיעה את עיקרון השיתוף של התלמידים.
"במשך שלושה ימים לא הייתי בבית הספר. נכנסתי לכיתות
והסברתי לתלמידים את הסיבה להיעדרות שלי. לשתף בגובה
העיניים זה הכלל אצלי. אני מרגישה שאם לא מדברים עם הילדים
על מה שמעסיק אותם, הרחוב שולט. לכן, אני מדברת אתם על
כל הסוגיות שעולות בגיל הזה - חברות, חינוך מיני ועוד. זה
יוצר חיבורים. וזה חשוב כי העולם משתנה, ובמהירות - ולכן
צריך לדבר".
ללמוד מהתלמידים
בקדנציה הנוכחית שלה בניהול, מתמודדת יונה עם אתגרי העולם
הווירטואלי. "אנחנו לומדים להתחבר לעולמם של התלמידים,
זו השפה שלהם. הרבה פעמים מורים מתנגדים כי זה דורש מהם
ללמוד משהו חדש. ואני אומרת, בואו נלמד. זו חוויה מדהימה
כשאחד התלמידים מלמד אותך. זה מעצים ומעניק אפשרות
לנהל דיאלוג בגובה העיניים, ליצור ביחד את התוכנית. בעיני,
זו מהות הקשר עם התלמידים.
לאחר שהורגלה בבני נוער, ליונה לא היה פשוט ליצור קשר
עם הילדים הצעירים יותר. "זה דרש ממני שינוי", היא מודה.
"פתאום ילדים קמים באמצע שיעור לחדד עיפרון, או מוטרדים
ממשהו כמו נזלת. זה דרש ממני לשנות שפה ופדגוגיה. אבל זה
לא שונה מבחינת היחסים עם ההורים, למשל. ההורים רוצים
שינוי. ואחרי שהתרגלתי, אני יכולה לומר שגם ילדים בגיל
הזה הם אנשים במלוא מובן המלה. גיל ההתבגרות מתחיל כיום
בכיתה ד', ואתו הלחץ החברתי, הכמיהה לשייכות, הרצון להיות
מקובל והמחיר שצריך לשלם על כך.
"הווטסאפ הופך להיות כלי שמשמש את התלמידים להחרים
אחרים, או למדוד כמה הם נחשבים בעיני אחרים. צריך לדבר על
החוקים על הגבולות, להציב קו אדום. מורים והורים לא יודעים
מה לעשות עם זה ואיך לעקוב אחרי הפעילות של הילדים בתחום
הזה. צריך לשוחח עם הילדים. הם הרי נכנסים לאתרי פורנו, וצריך
להסביר להם שמה שהם רואים זה לא אמיתי. אני חושבת שאם
מסתכלים על הדברים נכוחה, ומנהלים דיון מול ההורים ומול
התלמידים, זה מרגיע. כשאת מתנהלת לפי עקרונות חינוכיים
וכאשת חינוך את נותנת דוגמה, זה מחלחל".
העקרון של שיתוף ההורים תמיד היה במקום גבוה בסדר
העדיפויות של יונה. "ילד הוא בלתי נפרד מההורה, וההורה הוא
בן אדם עם תפישת עולם. אם הורה לא מרוצה, ילד מביא אתו
את השליליות של ההורה לבית ספר. ואם יש דיבור עם ההורה
ובונים יחסי אמון, יש דיאלוג, אף על פי שלא חייבים להסכים.
השיח עם ההורים, היא מספרת, הוא דיאלוג תמידי. "אני
אומרת להורה שיש תחומים שבהם הוא מחליט, ובאחרים אני
מחליטה. ויש שטחים אחרים שאפשר לדון ולדבר עליהם. אני
בעד דיאלוג ופשרה. אם יש דברים עקרוניים עמדתי עליהם,
ואם לא – שחררתי.
"כך למשל בעניין התלבושת האחידה. ההורים רצו, אבל
אמרתי להם שזה הגיל שבו הילדים זקוקים לדרך לבטא את עצמם.
כאשת חינוך, אני מעדיפה שהמרד יהיה שם. הוחלט שלא תהיה
תלבושת, אבל קבענו תקנון ובו גבולות. למשל אסור להגיע עם
גופיה לבית הספר. תלמידים כיבדו את זה".
בין סלובניה לסוריה
יונה מלמדת כיום גיאוגרפיה בכיתה ה'. כשהגיעה לתוכנית
"מסביב לים התיכון" היא פרשה בכיתה מפה של המזרח התיכון
והודיעה לילדים שהיא עורכת הגרלה בין קבוצות, כשכל קבוצה
תקבל מדינה אחרת. "היה מתח, אקשן, איזה מדינה יקבלו
הקבוצות". הילדים הכינו תעודת זהות למדינה שקיבלו משימה
אחרת היתה לבנות מסלול טיול לשישה ימים ולהציע מיזם־
בונוס לרווחת התושבים.
התלמידים הבינו שלכל אחד יש אחריות על המדינה שלו.
"תלמיד אחד הציג את סלובניה, וממש יצר אצלנו חשק לבקר
שם. בתוך זה דיברנו על דת ומדינה, על אתאיזם ועל מיעוטים.
תלמיד אחר עשה מצגת על לבנון, ותלמיד נוסף על סוריה.
בהתחלה הוא אמר, 'מה כבר יש לראות בה'. אבל במשך הוא
גילה שבהחלט יש, וגם דיבר על מלחמת האזרחים.
"קבוצת תלמידים אחרת מצאה שבספרד יש בעלי חיים בסכנת
הכחדה. הם מצאו שמורת טבע והציעו להעביר לשם את בעלי
החיים. הידע נגיש כיום. אנחנו המורים כבר לא מחזיקים בבלעדיות
על הידע. אם הילד לא מבין מושג בטקסט, הואיכול לפתוח גוגל
או מורפיקס ולפענח אותו".
יונה אומרת שהיא שמחה ששר החינוך שי פירון הצהיר שהוא
תומך בלמידה משמעותית. "אני לא חושבת שאפשר ללמד אחרת,
אבל העובדה ששר החינוך בא ואמר זאת, מחזקת את המורים. זה
נותן לנו גיבוי. המוטו שלנו הוא לעשות את החיבורים המקומיים
והאישיים עם התלמידים וההורים. בעולם שמשתנה, עם יכולות
התקשוב, אני מרגישה שזה מאפשר יותר חופש ויותר אוטונומיה
למורות, שיכולות לעשות דברים שרלוונטיים יותר לעולמם של
התלמידים".
כך למשל, יונה מספרת על המורה למדעים שיחד עם תלמידיה,
התקינה במכשירי הטלפון הסלולריים אפליקציה לזיהוי פרחים.
"תמיד נדמה שהורים מהשכונות הם לא אכפתיים בנושא החינוך.
ההפך הוא הנכון. רוב האנשים שגרים שם הם אנשים שעובדים קשה.
אני מאמינה שאנשים בכל מקום רוצים את הטוב ביותר בשביל
הילדים שלהם. לא צריך להתנשא ולהגיד שלא אכפת להם"
המנהלת הנוכחית
של קדמה, מיכל חדד,
ותלמידה
יוני 4102
<
41 שיעור חופשי
