פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

19 / 122

„„ÓÈ˙ È˙„ È˙ÎÏÓÓ‰ ÍÂÈÁ· Í¢˙ ˙‡¯Â‰ Ï˘ ‰˙Áψ‰
ÌÈ„ÈÓÏ˙‰ ÈÈÚ· Í¢˙‰ ÌÏÂÚÏ „Â·Î Ï˘ ÌÂ˜Ó ˙¯ÈˆÈ·
¯˙ÂÈ ·ÂË ÔÈ·‰Ï ˙Ó ÏÚ Â„ÓÏ˘ ‰Ó· ¯ÊÚÈ‰Ï Ì˙ÏÂÎÈ·Â
ÌÏÂÚ· ̄ȘÙ˙ ˙‡Â ̉ÈÈÁ ˙Â‡ÈˆÓ ˙‡
ÂÓÏÂÚÏ Í¢˙‰ ˙‡ ¯ÈÊÁ‰Ï
„ÈÓÏ˙‰ Ï˘
‰ Ò Ó
±π
˙Ȅ‰ȉ ‰¯·Á· ‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏ
לאורך שנים רבות של ההיסטוריה היהודית,
היה לימוד התורה הערך המרכזי בעולם הדתי
הֶּזַה הָרֹוּת ַר הֶפֵש סּמוָא יֹוהרוחני, לאור הצו: "ל
תֹשו ֲעַר לֹמְשִּן תַעַמ ְה לָלְיַלָם וָמֹיוֹ ו ּ בָיתִגָה ְ וָיךִּפִמ
זָאְ וָךֶכָר ְּת דֶ אַיחִלְצַּז תָי אִּכֹ ו ּב ב ּתוָּכַל הָכ ְּכ
יל" )יהושע, פרק א' פסוק ח'(. ִּכְשַּת
תלמוד תורה לדורותיו התרכז בעיקר בלימוד
תורה שבעל פה, אך תמיד היה מקום של קביעות
ללימוד חומשי התורה, כפי שניתן למצוא בהנחיה
לכל אדם מישראל לקרוא בכל שבוע "שניים מקרא
ואחד תרגום", כלומר פעמיים את הכתוב בפרשת
השבוע ופעם אחת תרגום או פירוש לכתוב.
חובת הלימוד כללה תמיד את השינון ולמידת
הפרטים, גם מבחינת הידע וגם מבחינת מה
שתשיב. 'ושננתם לבניך, שיהו מחודדים בתוך
פיך, שכשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו
אלא תהא אומרו לו מיד' )ספרי דברים פרשת
ואתחנן פיסקה לד(. אולם אל חובת הלימוד
צורפה מן הרגע הראשון גם תביעה למשמעות.
ייצוג המשמעות בלמידה מופיע בתלמוד: לוי
ורבי שמעון בן רבי )יהודה הנשיא( היו יושבים
לפני רבי והיו לומדים בסדרי המקרא. נסתיים
הספר ]שלמדו והיו צריכים להתחיל אחר[. לוי
אמר: יביאו לנו ספר משלי, רבי שמעון בן רבי
אמר יביאו לנו ספר תהלים. כפה אותו רבי שמעון
את לוי והביאו תהלים. כאשר הגיעו לכאן: כי אם
בתורת ה' חפצו, פרש רבי ואמר: אין אדם לומד
תורה אלא ממקום שלבו חפץ, אמר לוי: רבי, נתת
לנו רשות לעמוד.... ואמר רבא: בתחילה נקראת
על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על
שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם
ולילה )תלמוד בבלי במסכת עבודה זרה דף יט
עמוד א. בתרגום מארמית(.
ת ה'ַרֹתוְּם בִי אִּמתוך הלימוד של הפסוק: "כ
ה", מפרש רביָל ְיָלָם ו ָמֹה יוֶּגְהֶ יֹתוָר ֹתוְבּוֹ צו ְפֶח
ואומר: 'אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו
חפץ'. לימוד התורה עשוי
להתרחש רק כאשר לומדים
משהו המעניין את הלומד
וקרוב ללבו. לוי, שעדיין אינו
שלם עם הבחירה בלימוד
תהלים אומר לרבו: ]כדבריך[,
נתת לנו רשות לעמוד, כלומר,
נתת לי רשות לצאת מן השי –
עור, משום שלימוד צריך
להיות בספר אותו חפץ הלומד ללמוד.
בהמשך מובאים דבריו של רבא, מגדולי אמור –
אי בבל דור רביעי, המרחיב את הפרשנות למושג
ה'חפץ' ומתאר את מטרת הלימוד ותוצאותיו:
כאשר הלומד חפץ בלימוד ועוסק בו, הלימוד
הופך מתורה השייכת לה' )החיצונית לו( לתורה
השייכת ללומד.
ø„ÓÂω ˙‡ ‡È·‰Ï „ÂÓÈω ¯ÂÓ‡ ÔÎȉÏ
העניין בלימוד התורה אינו אינטלקטואלי בלבד,
אלא כרוך בדרישה לחיבור נפשי עמוק לכתוב.
ıÙÁ „ÓÂω ¯˘‡Î
¨Â· ˜ÒÂÚ „ÂÓÈÏ·
ÍÙ‰ „ÂÓÈω
ß‰Ï ˙ÎÈÈ˘‰ ‰¯Â˙Ó
‰¯Â˙Ï ®ÂÏ ˙ÈˆÈÁ‰©
„ÓÂÏÏ ˙ÎÈÈ˘‰
19
‡È‰ ÏÒÈÏ˘ ȯÈÓ
ÍÂÈÁ· Í¢˙ ¯¢ÓÙÓ
˙¯‚ÒÓ· ÆÈ˙„ È˙ÎÏÓÓ‰
‰‡È·‰ ÂÊ ‰„·Ú
˙ÈÎÂ˙· ÈÂÈ˘Ï
˙ÂÒÈÙ˙·Â ÌÈ„ÂÓÈω
Í¢˙ Ï˘ ‰‡¯Â‰‰
ÆÈ˙„ È˙ÎÏÓÓ‰ ÍÂÈÁ·
‡¯˜ÓÏ ˙ÈË¯Â˘„
ÏÚ ˙·˙ÂÎ ¨˘¯„ÓÂ
Ú˘Â‰È Ï˘ Â˙ÂÓ„ß
ÔÓ ≠ ‰˘ÓÏ Â˙˜ÈÊÂ
ßÏ¢ÊÁÏ ‡¯˜Ó‰
מ י ר י ש ל י ס ל