פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

20 / 122

האידאה של החיבור האישי העמוק בין הכתוב
לאדם הלומד עולה גם מכתביהם של הוגים ומחנ –
כים בדורות האחרונים. פרופ' נחמה לייבוביץ,
גדולת המורים לתנ"ך וכלת פרס ישראל, כתבה:
"ספק גדול הוא אם בכלל יכול יחיד לקבוע לרבים
דרך לקריאת הספר ואם אין כל אחד צריך לחתור
לקראת קריאתו שלו, לקריאה המתאימה לרוחו
ולנפשו שהיא חד פעמית בזה העולם, לא היתה
ולא תהיה שוב, ושמשום כך גם קריאתו את התנ"ך
ושמיעתו את הנאמר בו צריכה להיות חד פעמית,
כולה שלו, לא מחקה את שכבר היה" )נחמה ליי –
בוביץ, כיצד לקרוא פרק בתנ"ך, בתוך ללמוד
וללמד תנ"ך, ירושלים תשנ"ה עמ' 1(.
פרופ' אליעזר שביד, פרופ' למחשבת ישראל
וחתן פרס ישראל, כתב: "הסיפור המקראי מציב
את העבר המתואר ממש בתוך ההווה של הקורא.
הוא דורש ממנו יותר מסימפטיה או אמפתיה. הוא
דורש שיפוט והחלטה ואלה נוגעים לא רק למצ –
בים המסופרים, אלא גם למצבים הדומים בחייו
של הלומד. המקרא מציג עצמו כתורה. אם אדם
לומד מקרא מתוך רגישות לאופן שבו הטקסט
מציג את עצמו, הוא אינו יכול שלא להגיב מתוך
ההווה שלו. עליו להסכים או להתנגד, אך הוא
אינו יכול להישאר אדיש. וכך נעשה הספר לספר
מכונן תרבות" )אליעזר שביד, האתגרים בהוראת
התנ"ך בבית הספר הממלכתי, בתוך המקרא
ואנחנו, תל אביב 7891, עמ' 391(.
הרב סולביצ'יק, מגדולי הוגי הדעות היהודים
במאה העשרים, מתאר כך את יחסו לתנ"ך:
"התנ"ך אינו רק ספר של העבר, הוא הרבה יותר
מכך, הוא ספר ההווה והעתיד גם יחד, בכל הזמ –
נים בכל התקופות בשעות של משבר ובימים של
הצלחה, מצא האדם בספר הספרים ביטוי מלא
לבעיותיו ולדאגותיו.
"בצער עלי לקבוע כי יהודים רבים אינם פונים
אל התנ"ך בבקשת הדרכה והרי הם מתעלמים
לגמרי מן המסר הרוחני של ספר זה, אשר אי
אפשר היום לאדם בלעדיו. גישתנו אל התנ"ך ואל
פרשנותו היא לעיתים קרובות מדי דרשנית באו –
פיה... ברם הפן הנפלא ביותר של התנ"ך הוא
תפיסת עולמו והשקפתו הרוחנית על האדם ועל
העולם גם יחד.
"... תוך עיון בגיבורי התנ"ך אני עומד על
בעיותי ושאלותי הבוערות, על חששותי ופחדי
המדאיבים, על תקוותי ושאיפותיי מלאות ההשר –
אה. מציאת עצמך באדם של התנ"ך היא חוויה
מלהיבה. היא מחזקת את רוחו של האדם ומרגיע –
תו מדאגותיו. זוהי מודעות גואלת ומרוממת רוח"
)הרב סולביצי'יק, איש וביתו, עמ' 03-92(.
החיבור האישי פנים שונות לו. נחמה לייבוביץ
מדברת על קריאה אישית מאוד, פרופ' שביד על
קריאה מעורבת ומגיבה והרב סולביצ'יק על
קריאה מזדהה המדריכה את הקורא. אם ננסה
למצות את העיקר מדבריהם, דומה שהדרישה
בלימוד היא חיפוש אחר המקום בו נוצר המפגש
בין הלומד ובין הכתוב, מפגש שבעקבותיו הלומד
שוב לא יהיה אותו לומד. הלימוד אינו רק רכישת
ידע אלא עליו להיות מתורגם לעיצוב השקפת
עולמו, זהותו והמחויבויות המעשיות שמקבל
הלומד על עצמו.
הרצון להגיע, באמצעות הוראת תנ"ך לקרבה
מעין זו, מהווה אתגר לא פשוט כשמדברים על
שיעור בן 54 דקות, הממוקם בין מתמטיקה
∫ıȷ·ÈÏ ‰ÓÁ ßÙ¯Ù
Â˙ÚÈÓ˘Â Í¢˙‰ ˙‡ Â˙‡È¯˜¢
˙ÂÈ‰Ï ‰Îȯˆ · ¯Ó‡‰ ˙‡
‡Ï ¨ÂÏ˘ ‰ÏÂÎ ¨˙ÈÓÚÙ „Á
¢‰È‰ ¯·Î˘ ˙‡ ‰˜ÁÓ
20