פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

60 / 122

אלוהים בדבר. זוהי, כמובן, האמירה מרכזית
העולה מן הכתובים, אבל בד בבד מושגת גם
מגמה נלווית, להצדיק את סילוקו של ראובן
מדרך המלך. בהמשך יוכפש גם שמם של שמעון
ולוי, למען תתפנה הדרך ליהודה, הבן הנכון, אבי
אבות שושלת דוד.
חיזוק לטענתי בקשר לכוונת העריות של ראובן
נרמז גם מעצם הסכם החליפין בין אמו לדודתו.
ממנו עולה, שלא היה זה תורה של לאה לשכב
באותו לילה עם יעקב. אם ראובן ביקש לעורר
בדודאיו את תאוות אביו לאמו, לשם מה הביאם
דווקא אז ולא המתין לשעת ההתייחדות של
הוריו? ודאי שאפשר להעלות נימוקים אחרים,
אלא שהתורה לא טרחה לעשות זאת, בשעה
שהקפידה לעורר את החידה, עד שזו נעשית לרמז
אפשרי בתוך כתב הסתרים.
ומדוע קל כל-כך לשכור את
יעקב בדודאים ולהביאו לכלל
ויתור על לילה עם רחל? האם
בעל כורחו, בנדיבותו או
באדישותו, הוא נכון לשכב עם
לאה השנואה )הרי גם בליל
כלולותיו לא הבחין ביניהן(?
הפעם, דומני, יש לחפש את
התשובה לכך בנבכי נפשו של יעקב המאמין.
יעקב מבין זה מכבר כי העדפתו הראשונית את
רחל חורגת מן הפרוגרמה האלוהית הגדולה, זו
המסמנת את לאה כאם הנכונה והראויה של
השושלת. מבחינתו, עקרותה של רחל נתפסת
כתוכחה אלוהית.
אין זו הפעם היחידה שיעקב שומע ומקבל
בשתיקה מה שנתפס בעיניו, כנראה, כדין שמים:
כך, למשמע תשובתו של לבן, בגלותו את לאה
במקום רחל על יצוע כלולותיו; כך, למשמע
הידיעה על אונס דינה בתו; כך, כשלאחר מות
יו,ִבָש אֶגֶילִּה פָהְלִּת-בֶב אַּכְשִּיַן וֵבּאוְ רְךֶל ֵּיַרחל, "ו
ל" )בראשית ל"ה, כ"ב(. שתיקתו זוֵאָרְשִע יַמְשִּיַו
תופר רק על ערש דווי, לכשיקרא לבניו להיאסף
ולשמוע את דבריו. או אז הוא יפנה אל ראובן בזו
רֶת ֶי יִנֹית אוִאשֵר ְי וִחֹּה, כָּתַי אִרֹכְּן בֵבּאוְהלשון: "ר
ָיתִלָי עִּר, כַתֹוּל-תַם אִיַּמ ַּז כַחַּז. פָר עֶתֶיְת וֵאְש
ה" )בראשיתָלָי עִע ּצוְ יָּת ְלַּלִז ח ָ אָיךִבָי א ֵבְּכְשִמ
מ"ט, ג'-ד'(.
ההאשמה הזו מתקשרת בתודעתנו למעשה
ראובן בבלהה, שפחת רחל. הואיל והסיפור מעלה
את שכר החליפין של רחל עם לאה בדודאי בנה,
יש אולי מקום להבהיר מהו שעשוי למשוך את
ראובן לדודה רחל יפת התואר ויפת המראה, או
לימים, אל מיטת שפחתה. משהו מן התשובה
מצוי כבר בגוף השאלה, אבל לא רק זאת. ברגע
שבן מחלל את יצועי אביו, הוא תובע לעצמו
דריסת רגל במרחב שליטתו של האב )וראו:
מלכים א', ב' י"ג-כ"ה(. לא בכדי מוצגת בלהה,
בהקשר זה, לא כשפחת רחל, אלא כפילגש יעקב.
יקשה מאוד לטשטש את הסמליות הגסה שבמע –
שה ראובן השוכב עם בלהה לאחר מות רחל.
לשכב עם אשת חיק יעקב שממנה נבנתה רחל,
הרי זה כמעט כמו לשכב עם רחל עצמה.
א
ם כך, מה בכלל הועילו הדודאים, ולמי? גם
אם נראה את הולדת יששכר כפועל יוצא
מ"שכור שכרתיך בדודאי בני", הרי עדיין אין
סימוכין מוצהרים לקשר הסיבתי, אלא בסמיכות
התרחישים, ולכן, כעולה מן הכתוב, לא מדובר
בהשפעתם ארוכת הטווח של הדודאים על שלוש
לידות ברצף, אדרבא, אך ורק יד אלוהים בדבר.
פתחם.ִירצה, יעצור רחמי נשים מלדת, ירצה, י
הסיפור מכוון את קוראו שלא להשפיל, כראובן,
מבט אל השדה, כדי למצוא שם את מבוקשו
בדמות צמחי מרפא ושיקויים למיניהם, אלא
לכוון את עיניו ולבו השמימה. המגלה אמונה
גדולה יותר, השם את מבטחו באל, יש שכר
לפעולתו ותקווה לאחריתו.
מוסר השכל זה מקבל משנה תוקף בהמשך,
שיש בו גם משום תשובה לשאלה - מה יצא לה,
לרחל, מדודאי ראובן? הרי עקרותה נמשכת עוד
שנים, אם לשפוט לפי שלוש הלידות של לאה,
60
˙‡ ˜¯ ‡Ï Û˘ÂÁ‰ ̇ ‰Ê
˙ÂȯÁ‡‰Â ‰Ó˘‡‰ τ‚
‡Ï‡ ¨ÂÈ·‡ ÈÙÏÎ ˘Á ‡Â‰˘
˙‰„ʉ‰ ˙ÓˆÂÚ ˙‡ Ì‚
·‡Î ÌÚ ÂÏ˘