פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

61 / 122

המתרחשות בין סצנת הדודאים לבין הולדת יוסף.
ההסבר להריונה שלה הוא תום שלבי הסתר הפנים
של אלוהים, ככתוב בפס' כ"ד-כ"ה.
רה ברצףּסיפור הדודאים היה עבורי מהמו
, שלא לשבש אתֹהטקסט. הוא קצר ואגבי דיו
הרושם העז של הפרשה כולה. אין בו כדי לשנות
את אופן תפיסתן של הדמויות בתודעת הקורא
יֵובמורשת הדורות. עם זאת, ההתבוננות בו בתנא
מעבדה - תחילה, מבעד לעדשת המיקרו-טקסט,
ואחר-כך ממרחק, במרחב הסיפור הגדול - מזמנת
הצצה אל צפונותיה של מלאכת מחשבת דקה מן
הדק. אם רק ממוללים מעט את פרי הדודאים, הוא
מפיץ את ריחו על פני הפרשה כולה וחושף בה
עוד אחד מגילויי הארוס הסמוי, אותו יצר חיים
המקופל בין דפי התורה. והתורה - תורת חיים,
ולפנינו, אם כן, עוד מופת לצפונות הרטוריקה של
הסיפור המקראי.
ÈÎ Ú„ÂÈ ‰„Â‰È Ì‡‰ Æ·
ø¯·„Ó ‡Â‰ ÛÒÂÈ ÈÙ·
בעיון מחודש בנאום יהודה
עם פתיחת פרשת "ויגש",
הבזיק בי לפתע כברק ההרהור:
יהודה יודע בחוש כי את פני
יוסף הוא מחלה. כזכור, עליו
לשכנע את יוסף שיוותר על
רעיון האימים להשאיר אצלו את בנימין, שנתפס
כביכול בגניבת הגביע, מכיוון שאי אפשר לחזור
אל יעקב בלי בן רחל היחיד החי.
פעמיים עושה יהודה שימוש בנוסח הקינה של
יעקב, עם תוספות קלות משלו: במילים שהוא
מייחס ליעקב, "אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד
הנה", יוסף שומע לראשונה כיצד נתפרשה היעד –
רותו אצל אביו, ובין השיטין נרמז כי לדידו של
יעקב יש אפשרות עמומה שיוסף עדיין חי, ורק
ש"עד הנה" לא זכה לשוב לראותו. גם "והורדתם
את שיבתי ברעה שאולה" הוא מנוסח הקינה של
יבה", החושפת אתֵיעקב, בתוספת המילה "ש
הבנתו של יהודה כי עומד להיווסף פה חטא על
פשע. הוא מתחנן על נפש אביו הן בשם השכול
שכבר חווה והן בשם גילו המופלג.
זהו נאום החושף לא רק את גודל האשמה והאח –
ריות שהוא חש כלפי אביו, אלא גם את עוצמת
ההזדהות שלו עם כאבו. הרי יהודה שכל בינתיים
שניים מבניו, ער ואונן, ועשה כל שביכולתו כדי
לה, מפני התקשרות עם תמר. ֵלהגן על בן זקוניו, ש
הוא מיטיב משכבר לדעת את העדפות אביו,
ובשלב זה של חייו אף מקבלן עליו:
"כי עבדך ערב את הנער מעם אבי, לאמור, אם
לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים: ועתה,
ישב נא עבדך תחת הנער, עבד לאדוני, והנער יעל
עלה אל-אבי והנער איננו אתי,ֶיו: כי איך א ָעם אח
פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" )בראשית מ"ד,
ל"ב-ל"ג(
בפרשת "מקץ" הקודמת, יש יותר מהזדמנות
אחת לאדם רגיש שיתעורר חשדו. נמנה כמה מהן:
- )מ"ב ה'(: "ויבואו בני ישראל לשבור בתוך
הבאים, כי היה הרעב בארץ כנען". מנקודת מבטם
של האחים קשה להבין את העניין המוזר שיוסף
מגלה דווקא בהם, "לאמור מרגלים אתם", ואת
המתח בין העלילה שיוסף טופל עליהם לבין
התביעה שאחיהם הקטון יובא אליו לראיה שאין
הם מרגלים )מ"ב, י"ט-כ'(: "אם כנים אתם... ואת
אחיכם הקטון תביאו אלי וייאמנו דבריכם ולא
תמותו...".
יתרה מזאת, היחס אליהם הוא לא רק יוצא
דופן, אלא גם הפכפך. עתים מתנכר, עתים נדיב
עד בלי די )מ"ג ,כ"ג(: את אמתחותיהם מילא
בכסף, ולמשמע חששותיהם פן יאשימם בגניבה,
תם בקודים משפחתיים ממש: "שלוםִהוא מדבר א
לכם, אלוהיכם ואלוהי אביכם נתן לכם מטמון
באמתחותיכם...". כשהם שבים ובנימין איתם,
ȄΠ¯„‚Ó ‡ˆÂÈ ‡¯˜Ó‰
Âʉ ‰ÈˆÙ‡‰ ˙‡ ¯È‡˘‰Ï
‡Ï Ì‚ ‡Â‰ Æ˙˘ÓÂÓÓ È˙Ï·
¯˘‡ ÏÁ¯ ÈÈÚ ÏÚ ¯·„Ó
ÈÊÈÙ ÔÂÈÓ„ ‰Êȇ ÏÚ Â‡ ¨ÛÒÂÈÏ
ÔÈÓÈ·Ï ÛÒÂÈ ÔÈ· ȯ˘Ù‡
61