פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 7

קריאה מעמיקה ופליאה אנושית. אלה היו מוער –
כים בעיניו אך גם נדירים. על כך הצטער מאוד
ודיבר בדאגה רבה.
‰ÈÓ„˜‡‰ ˘ÙÂÁ ÏÚ È˙¯Â˜È· ˜·‡Ó
ÍÂÈÁ‰Â
בספרו "קץ האקדמיה בישראל?" )5002(
העמיד גור-זאב למבחן את מאבק הקהילה האקד –
מית על עתידה החופשי. בדו"ח המחקר שערך
הוא יצא נגד תיעוש המערכת האקדמית והשת –
עבדות המערכת המנהלת את ההשכלה הגבוהה
בישראל לדרישות הממשלתיות, לשנות את אופי
האוניברסיטה ולהפוך אותה לעוד מוצר בשוק של
ביקושים והיצעים. זאת תחת מסווה של טרמינו –
לוגיה של כלכלת השוק החופשי.
גור-זאב יזם את ארגון הקהילה האקדמית
בישראל נגד מדיניות ממשלת
ישראל, שהחליטה, מאז שנת
0002, להחיל את היגיון השוק על
האקדמיה הישראלית. הוא עשה
זאת על ידי הקמת הוועדה הבין-
סנאטית להגנה על עצמאות האו –
ניברסיטאות בישראל. כמו כן ניסה
ליזום כינוסים כלליים ומועצה
ארצית של הסגל, שיהוו נציגות
"עממית" דמוקרטית של הסגל
לאור השמרנות של הסנאטים,
הרקטורים והנשיאים, שלמעשה
משתפים פעולה עם מדיניות
הממשלה הישראלית.
בהרצאותיו הרבות הפך גור-זאב למי שדורש
את שימורה של הרוח החופשית באקדמיה. במק –
ביל, קרא שלא להיכנע לכוחות האירופיים,
המבקשים להחרים את האקדמיה הישראלית
כחלק מהמאבק בשלטון הפוליטי בישראל. גור-
זאב נלחם רבות בניסיון להצר את צעדיה של
האקדמיה וגייס לצורך כך את הבכירים באוניבר –
סיטאות, כדרכו בלהט אמוני בלתי רגיל. מבחינה
זו, ומבחינות רבות אחרות, לא היה אדם דתי, אבל
מעשיו היו רליגיוזיים.
רבים ראו בגור-זאב את מוביל הדרך, האור,
ואף טענו שהיה מואר. הוא כמובן סירב לקבל על
עצמו כל תווית כזו ואף היה מודאג ממנה. בני
דורו, ברחבי העולם, כבר מזמן הגיעו לדרגות
גורו המוקפים בגדודי מאמינים )לעיתים חסידים
שוטים( שהפסיקו לזכור כי הם בשר ודם ולא אחת
ביקר אותם.
במקום זאת, שב אל הכתבים ואל הכנסים.
הפדגוגיה הביקורתית שימשה לו מנסרה שדרכה
בחן את החינוך הישראלי ואת עולם החינוך הבי –
נלאומי. החינוך היה בעיניו מכלול גדול, ולא רק
של מערכת בית הספר. החל משנת 2002 כינס
כמעט מדי שנה באירופה את הסדנא הבינלאומית
לפדגוגיה ביקורתית )2002: אוסלו, 4002: מדריד,
6002, 7002, 8002: אוקספורד(. במסגרתה בחנו
פילוסופים בולטים בתחום ותלמידיהם את האפ –
שרויות להעמיד את שפתם תחת זכוכית מגדלת,
תוך העלאת הצעות לפירוק והרכבה, ניסוח
מחדש, ובעיקר עדכונים נדרשים בעידן של גלוב –
ליזציה קפיטליסטית וגלות הרוח האנושית.
רבים מהמשתתפים בסדנאות אלה, בהם מייקל
פיטרס, פיטר מק'לרן, מייקל אפל, דגלאס קלנר,
ניקולס בורבולוס ואחרים, פרסמו את דבריהם
באסופות שערך גור-זאב ואשר הרחיבו את הדרי –
שה העצמית לניסוחים שיפתחו חזית החושפת
התקבעויות והימנעויות, אך גם אפשרויות.
גור-זאב חמק מכל ניסיון להיות קונקרטי ולנ –
קוט עמדה ברורה וחד משמעית במושגים ברורים
במציאות הישראלית. ועם זאת, מילא את החלל
)יחד עם אחרים( בביקורת משמעותית נגד מהלכי
העל של החינוך הישראלי, ובעיקר נגד האלימות,
נגד הכובשנות, נגד העוול, נגד אי הצדק. הוא
ביקר את האינסטרומנטליזציה של החינוך היש –
ראלי ואת עמדת היסוד של היסודות החינוכיים
של הציונות. כל זאת תוך שחידד את הביקורת על
החינוך המנרמל שהוא, לדבריו, האחראי על
הבטחת הסדר הקיים כמרחב מובן מאליו, תוך כדי
˙È˙¯Â˜È·‰ ‰È‚‚„Ù‰
‰Î¯„˘ ‰¯ÒÓ ÂÏ ‰˘ÓÈ˘
Èχ¯˘È‰ ÍÂÈÁ‰ ˙‡ ÔÁ·
ÍÂÈÁ‰ ÌÏÂÚ ˙‡Â
‰È‰ ÍÂÈÁ‰ ÆÈÓ‡ÏÈ·‰
˜¯ ‡Ï ¨Ï„‚ ÏÂÏÎÓ ÂÈÈÚ·
Ò¢‰È· ˙ίÚÓ Ï˘
7
‰ÙÈÁ· ‰ÒÈÏÁ ˙Â΢