את הנאמנות ללשון העברית...ולהשלטתה בעם
כולו", ובין מטרות הוראת המולדת, נכללת
המטרה "לפתח נאמנות למדינה ונכונות להגן
עליה בכל נפשם ומאודם" )דרור, 4002(.
גם מקצועות לימוד נוספים, דוגמת ציור, מוזי
–
קה וחקלאות )מקצועות ההולכים וכלים ממערכת
החינוך הישראלית( כללו היבטים ערכיים-לאו
–
מיים בהתאמה לתפיסתו של שר החינוך דאז, בן-
ציון דינור, שצידד ב"צורך שתוכנית הלימודים
תהא נתפסת כאחדות רוחנית אחת, כמערכת
מאורגנת של נכסי יסוד רוחניים של מורשת האו
–
מה, שהוטל על המורים, שומרי המדינה, למסור
לדור הגדל" )שם, עמ' 141(.
אף לטיולי בית הספר שמור מקום של כבוד
בהבניית הפטריוטיזם: על-פי שחר )3002(, הטיול
נתפס ככלי חינוכי המסייע להקניה ולהפנמה של
ערך אהבת המולדת. הטיול
מייצג את רוח התחייה הלאו
–
מית, מפגיש את התלמידים עם
סמלים מוחשיים מן העבר
ומקשרם לנוכחות היהודית
בארץ-ישראל. הטיול החינוכי
יוצר מפגש חווייתי של התלמיד
עם שורשיו ובתוך כך ממלא
תפקיד חשוב ביצירתו של זיכ
–
רון קולקטיבי המדגיש את
הקשר בין העם והארץ ובין
הארץ, בעבר ובהווה.
יש בכוחם של הטיולים גם
לעורר הזדהות עם מעשי גבורה והקרבה: כך
לדוגמא, הטיולים למודיעין היוו מפגש חווייתי
עם זכרם של המכבים וביקור בתל-חי העצים את
חוויית ההזדהות עם יוסף טרומפלדור וחיזק, כך
נטו להאמין, את ה"רוח הלאומית" והנאמנות
הלאומית.
בנוסף, אף לטקסים הבית ספריים נודעת חשי
–
בות רבה בביסוס הממד הפטריוטי הקושר בין
האזרח למדינתו. על-פי האריסון ,)
Harrison
(2001
, הטקסים הנם חלק בלתי נפרד מן התר
–
בות המודרנית ויש הרואים בהם חלק בלתי נפרד
מן הממד הדתי הקיים בחייה של כל אומה.
הטקסים תורמים להתפתחות ערכים חברתיים,
קודים סמליים ונורמות חברתיות. הטקסים
מהווים מיני דרמה המבוססת על הזיכרון הקו
–
לקטיבי של האומה ובכך מקיימים מצב שניתן
לכנותו "על זמני": הטקסים מפרידים את המתח
–
נך מן ההווה העכשווי והיומיומי ומחזירים אותו
אל העבר, למען שימורה של התודעה הקולקטי
–
בית בעתיד. הטקס הוא גבול תרבותי בין קודש
לחול ובין הווה, עבר ועתיד. הטקסים בכלל,
וטקסי ימי הזיכרון בפרט, צורבים את האירוע
המכונן בקימומה של המולדת היהודית באופן
סמכותי ואחיד.
לבד מן המערכת החינוכית הפורמלית, מצויה
מערכת סוציאליזטורית שלמה האופפת את
האזרח ומציעה לו שלל מסרים פטריוטיים מוב
–
נים. בה ניתן למנות את תנועות הנוער וכן
הצבא, כסוכני חברות מהותיים להבניית הפטר
–
יוטיות הישראלית.
בתחילת דרכה של מדינת ישראל, ואף לפני כן,
לתנועות הנוער היה תפקיד ברור בהוויה ובעשי
–
יה הארץ-ישראלית. "הנוער העובד והלומד",
"השומר הצעיר", "מכבי", "הצופים" ועוד, כל
אלה היו תנועות שגייסו את הנוער בארץ למען
עבודה בשביל המדינה, עשייה, נתינה, חינוך
וכדומה. אופיין של אותן תנועות היה חלוצי,
פטריוטי. אותן תנועות ציפו מהפרט להקדיש את
חייו לכלל ולצרכיו, אף אם נאלץ לוותר על שאי
–
פותיו האישיות.
כיום נראה כי מתקיימת דיפרנציאציה בין אוכ
–
לוסיית הנוער המשתייך לימין לעומת השמאל.
ע"פ שפירא ואחרים, תנועות הנוער עדיין מתג
–
לות כ'חממה לפטריוטים צעירים', ומשקפות בכך
דו-ממדיות של מושג הפטריוטיזם בתנועות
הנוער הישראליות, התואם את האידיאולוגיות
המוצהרות שלהן: תנועות הנוער של גוש הימין,
מאופיינות בפטריוטיזם 'קלאסי', המדגיש ערכים
לאומיים- קולקטיביסטיים, מול תנועות הנוער
של גושי השמאל והמרכז, שמציעות כיוון חדש
של פטריוטיזם. כיוון זה מדגיש אזרחות דמוקר
–
טית פעילה, שעיקריה מעורבות קהילתית, פעי
–
לות התנדבותית ועשייה חברתית.
צה"ל, מתוקף מרכזיותו ותפקידיו בחברה היש
–
ראלית, מהווה סוכן פטריוטיזם רב עוצמה גם
בתיווך הבית ספרי )פופר, 4002(. ככל שהשירות
הצבאי קרבי יותר ותובעני יותר, כך מתגבר ערך
הפטריוטיזם בעיני המתגייס. בהתאמה לתיאורי
–
ית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר
1957)
(Festinger,
על מנת להצדיק את בחירתם
הקשה והתובענית, הופכים המתגייסים לחילות
ÌÈÏÂÚ ¨ÔÎÂ˙‰ ÁÂ˙ÈÓ
ÌÈ·È˯ ‰Ú·¯‡
∫ÌÈÈÊÎ¯Ó ÌÈÈ‚ÂχȄȇ
¨ÌÈ·¯ ÏÂÓ ÌÈËÚÓ
Â˙ÂÎÊ ¨®È„‰ȉ© Ô·¯Â˜‰
ÏÚ ·È˘Ï˜‰ Ï˘
∫ÌÏÂÎÓ È˙‰Ӊ ˯ى
χ¯˘È ı¯‡ ˙Ó„‡
˙·˘ÈÈ˙‰‰Â ‰·È˘‰
38
