השדה לפטריוטים יותר. הואיל והפטריוטיות
מתוגמלת ע"י החברה הישראלית, מתוגמלים גם
המתגייסים הצעירים על בחירתם ומבחינה חבר
–
תית, קרנם עולה.
הייצוגים התרבותיים הישראליים, כחלק מן
המדיה הפופולארית, תורמים אף הם את תרומתם
בהבניית הפטריוטיזם. עבודתו הסוציולוגית של
עוז אלמוג )7991( מציינת את שירי המולדת
)ולימים "שירי ארץ ישראל" - מושג ישראלי
ייחודי(, הנוגים והסנטימנטליים, שהושרו בחברו
–
תא הומה ומלוכדת ובאווירה נוסטלגית, והחליפו
מבחינת תפקידם את מזמורי התפילה בבתי הכנ
–
סת. אחרי קום המדינה הם היו ל'נעים זמירות'
"של היהודי חדש, ולמה שכינה הסופר עמוס עוז,
תופי הטם-טם המהדהדים בחלל עת התאסף
השבט טרם קרב" )אלמוג, עמ' 23(. השיר נגע
בבני גילים שונים בחברה הישראלית דאז. כך,
אלמוג מתייחס לשירי הילדים של תקופת המחקר
שלו כשירים "מגויסים", ש"עסקו במפורש
ובמובלע ביפי האידיאלים והגיבורים הציוניים
ובהישגי החלוץ, השומר והחייל" )עמ' 45(.
על פי למיש )4002(, שרטוט ביטויו של ערך
הפטריוטיזם בפרסומת הישראלית
חושף תמו
–
רות חברתיות עמוקות. בדיקת המוטיבים הפטר
–
יוטיים בפרסום הישראלי מגלה שתי תקופות
מרכזיות. התקופה הראשונה כוללת את השנים
המעצבות של המדינה עד מלחמת יום הכיפו
–
רים, בשנת 3791. מוטיב מרכזי שאפיין את
הפרסום הישראלי אז היה מאגר דימויים ציוני
–
ים קולקטיביסטיים, המאדירים את הלכידות
החברתית סביב התחדשותו של העם במולדתו.
כך לדוגמא, פרסומות למיץ תפוזים עשו
שימוש בחיילות במדים המשיקות כוסות מיץ,
טייסים על כנף מטוס ופועלים שריריים ליד
שולחן הפיקניק. לעומת זאת, לאחר נקודת
השבר של מלחמת יום הכיפו
–
רים, באה לידי ביטוי דעיכתם
של מוטיבים פטריוטיים מוצה
–
רים המוחלפים בערכים המדגי
–
שים את החיפוש המתמיד אחר
האושר וההגשמה העצמית.
מגיוס של סמלי בנייה, ביטחון
והתחדשות ישראליים, עברה
הפרסומת לשימוש בסמלים של
אינדיבידואליזם וגלובליזציה.
‡·ˆ ÈÈÁÏ ‰Î‰
לחיבור בין צבא, זיכרון וזהות לאומית יש
חשיבות רבה בישראל, הואיל ולנושאים אלה יש
נוכחות רבה בחיי היומיום התרבותיים, החברתי
–
ים והכלכליים שלנו. הניסיון הציוני לייצר זהות
לאומית בעלת מאפיינים חילוניים ומערביים
בקרב היהודים בישראל )ובמידה חלקית בעולם(
מקיים אינטראקציה בלתי פוסקת עם תהליכי
המיליטריזציה ובניית הזיכרון. האחרונים מזינים
את תהליך הבנייתה של הזהות הלאומית באתו
–
סים ובמיתוסים לאומיים של מעשי גבורה והקר
–
בה בהגנה על המולדת, ובטוהר הנשק שאליו
מחויב הצבא בפרט, והחברה הישראלית בכלל.
כל זהות לאומית זקוקה לזיכרון המבוסס על אתו
–
סים ומיתוסים ולמערכת טקסים שתשמר ותנחיל
אותם. בישראל, צה"ל היה ונותר אחד מנשאיה
העיקריים של זהות זו
האתוסים והמיתוסים מייצרים תחושה של
שותפות גורל היסטורית ונוכחית, המבוססת בין
השאר על קיומם של איומים חיצוניים המחייבים
התגייסות לאומית, ולצידה עוצמה צבאית והע
–
מדתם של ענייני הביטחון במרכז החיים שלנו. כך
הופכים הצבא כארגון והמיליטריזם כתפיסת
עולם תרבותית ופוליטית, לשגרה יומיומית
בישראל, עד כדי טשטוש מוחלט של הגבול בין
הצבאי לאזרחי )נאור, 7002(.
חוזר מנכ"ל משרד החינוך, תשס"ח, שנושאו
הנכונות לשירות ומוכנות לצה"ל, מחייב להפעיל
תוכנית חינוכית רב שלבית בנושא, המתייחסת
לכלל בני הנוער בבתי הספר וברשויות המקומי
–
ות, במסגרות בית ספריות וחוץ בית ספריות, על
פני כל הרצף החינוכי. רצף חינוכי זה בא לידי
ביטוי בשערי חוברת, שהפיק מינהל חברה ונוער,
המגיש הצעת תוכנית כוללת להכנת בני הנוער
לקראת השירות בצה"ל. מטרות התוכנית להלן
)נכונות לשירות ומוכנות לצה"ל, 8002(:
1. להביא לידיעת בני הנוער את כל אפשרויות
הגיוס לצה"ל, האתגרים וההזדמנויות לשירות
משמעותי.
2. להדגיש את החשיבות הרבה שיש בגיוס
לצה"ל להעצמה האישית ולמיצוי היכולות
האישיות.
3. להגביר את המודעות לשירות משמעותי
בצה"ל בקרב בני הנוער והקהילה.
39
