העיקריים הם נושאי הדת, הלאום והשפה, הבונים
את זהותו היהודית-ציונית של התלמיד.
בהקשר זה, ובבחינת הממצאים לאור זרמי החי
–
נוך, יש לציין כי בתי-הספר מנסים למצב את
עצמם בצורה מסוימת כלפי חוץ בדרך שתרשים
את הבאים לבית-הספר, בעיקר ההורים. בכך באה
לידי ביטוי מטרת ההנעה האינסטרומנטלית,
שאינה מוזכרת במחקרים קודמים.
בבית-הספר החילוני ניתן למצוא ברמה ההצ
–
הרתית מקום חשוב לנושא היהדות, המורשת
והמסורת, אך בפועל, ישנו פער והנושא כמעט
ואינו מופיע בנוף החזותי בבית-הספר, דבר המע
–
מיד בספק את החשיבות האמיתית המיוחסת לו.
במחקרים קודמים זוהו בבתי-ספר ממלכתיים-
דתיים מגמות הסתגרות והתבדלות מהחברה החי
–
לונית במקביל לשינויים ולהשפעות חיצוניות
הבאים לידי ביטוי, למשל, בנושא האקולוגי )שר
–
מר, 7991(. בבית-הספר הדתי שנחקר, קיים דגש
על הצגת בית-הספר כמקשר בין הדת לתחום
הערכי, אך לא קיימת הסתגרות והתבדלות.
הבחירה בפעילות רבה בנושאי מיחזור מוכיחה כי
בית-הספר מושפע מרעיונות אוניברסליים ובוחר
ליישם רעיונות שלא יפגעו במהותו הדתית.
בבית-הספר המשלב תלמידים דתיים וחילוניים,
הזהות הבית-ספרית עומדת בתווך בין אידיאולו
–
גית מנוגדות ומאבקי כוח על רקע דתי, הנובעים
מהאיזון העדין והשביר בין הקהילות. בבסיס
הגדרת בית-הספר עומדת תוכנית של לימודי
יהדות מוגברים, תוך שימת דגש על קיום חיים
משותפים, כשבפועל, ניתן למצוא כי בעייתיות
נושא האיזון משתקפת גם בנוף החזותי.
המנהלת: זה מין קולאז' כזה שעשינו מציורים
של ילדים, ששאלנו אותם מה הם אוהבים
בבית-הספר? זה היה לפני שנתיים והגדלנו
וכולי. את רואה על המגלשה של בית-הספר...
וגם אם הם לא עשו, אז אנחנו קצת עזרנו להם,
נגיד הדמויות של הילדים, שתהיה דמות אחת
של ילד עם כיפה...
המראיינת: זה משהו שאתם הוספתם? זה לא בא
מהילדים?
המנהלת: לא, לא, זה אנחנו הוספנו... היה לנו
חשוב שזה ימחיש גם את הגיוון.
הפן הציוני מופיע בעוצמה בכל בתי-הספר,
כשאליו מקושר עידוד השימוש בשפה העברית
והצגתה כקשורה לזהות ציונית-לאומית מעבר
לפן הפדגוגי. הממצא מתאים לעבודות קודמות,
הטוענות כי בית-הספר הפך לסוכן הראשי של
ניהול שפה מאורגן )
2009
2004,
Spolsky,
( רכיב
מפתח במדיניות לשונית לאומית
Fishman,)
2001
( ומקנה לעברית עמדת כוח חזקה )
status
policy
( לעומת שפות אחרות. ראיה חזקה לכך
היא העובדה שבכל בתי-הספר אין אזכור, לא
ברמה הצהרתית ולא בפועל, לקיומה של השפה
הערבית. לעומת זאת, בשני בתי-ספר )החילוני
והדתי(, קיימת התייחסות לשפה האנגלית בשני
הממדים, מצב ההולם את היותה בעלת מעמד
גבוה וראייתה כרכיב מרכזי והכרחי בחברה,
בכלכלה ובתרבות העולמית )
2009
Splosky,
.(
התמקדות בתי-הספר בדת היהודית, בלאום
הישראלי-ציוני ובשפה העברית נראית בפועל גם
בשילוב המועט ביותר של רב-תרבותיות, הן
בראיונות והן בפועל, כשבשני ההיבטים קיימת
התעלמות כמעט מוחלטת מהיותה של ישראל
מדינת עלייה והגירה. מנהלות בתי-הספר החילו
–
ני והדתי, למשל, אינן נותנות את דעתן לאפשר
–
ויות הטמונות בהצגת תרבויות שונות ובעידוד,
דרכן, לערכי סובלנות והכרת השונה. ואילו
בבית-הספר המשלב, ההיכרות ההדדית היא בין
דתיים לחילוניים, אך לא בין תרבויות שונות.
מבחינת המטרות הקוגניטיביות, שיעדיהן הם
פיתוח החשיבה, ידע העולם והתפתחות שפתית
)וקסמן, 4002(, תפיסת הסביבה כתורמת לצורכי
למידה תוך קיום דיאלוג מתמיד של פעילות ושל
חוויה או של ספיגה פסיבית ברמה קוגניטיבית או
רגשית )כהן וחוב', 6002( - ניתן לראות במחקר
זה כי נעשה שימוש מינימאלי בפועל בסביבה
כמפתחת למידה, למרות שהמטרות הופיעו ברמה
ההצהרתית. בכל בתי-הספר התלמידים מפיקים
פריטי נוף חזותי הניתנים לצפייה על הקירות, אך
רק מעט פעילויות הלמידה הן מהפריטים שהם
יצרו בעצמם או מפריטים שנקבעו על-ידי אחרים,
כגון הנהלת בית-הספר. יש לציין, והדבר קשור
למרכזיות השפה העברית, כי מטרתם של פריטים
רבים היא פיתוח קוגניטיבי בתחום השפה.
בבתי-הספר שנבדקו ניתן למצוא גופים שונים
המעורבים בקביעה ובהפקה של פריטי הנוף
החזותי, והם נעים בין גורמים ניהוליים כגון
משרד החינוך לבין יוזמות בשטח הבאות רק מצד
תלמידים. עם זאת, ברוב המקרים שנמצאו בבתי-
הספר, הן בראיונות והן בפועל, הדבר נעשה
32
