הספרים לתת תמונה כלשהי של מדינת ישראל
ושל החברה הישראלית ולייצג קשת רחבה ככל
האפשר של תחומי דעת הקשורים לכך. חשוב
לציין כי ספרי הלימוד נכתבים על ידי מורים לעב
–
רית המלמדים ביחידה לעברית, וכל ספר חדש
חייב לעבור בדיקה של שלושה קוראים לפחות
מבין צוות המורים, המעירים ומציעים תיקונים
טרם הוצאתו לאור. הבחירה באיזה ספר לימוד
להשתמש מבין הספרים שכתבו מורי היחידה,
נתונה לכל מורה במסגרת החופש האקדמי.
ארבעת הספרים נבחרו בשל היותם מייצגים
שתי תקופות: תחילת שנות התשעים מול העשור
הראשון של המילניום הנוכחי, והם מאפשרים
השוואה של דימויי הישראליות בשתי התקופות
הללו. הספרים נבחרו גם בשל היותם ספרי הלי
–
מוד הפופולריים בקרב המורים בשתי התקופות
הנידונות. במחקר נותחו כל
הטקסטים בארבעת הספרים
הנ"ל העוסקים באופן מובהק
בנושאים הקשורים למדינה
ולחברה הישראלית.
הטקסטים נותחו תחילה בני
–
תוח תמטי. בדרך ניתוח זו נאספו
תמות, רעיונות ונושאים חוזרים,
הרלוונטיים להבנת ייצוגי הישראליות, ומוינו לפי
קטגוריות, ולאחר מכן זוהו קשרים בין הקטגורי
–
ות עד להתהוות סכמות של משמעות )שמעוני,
9002(. בנוסף, נבחנו דרכי הצגת הנושאים,
ההקשרים שבהם הם מוצגים, ומידת הנחרצות
בלשון הטקסטים. כלומר, באיזו מידה הטקסט
מוצג כצודק ו/או עובדתי-אובייקטיבי, או לחלו
–
פין מדבר בלשון ביקורתית-פלורליסטית. כל זאת
על מנת לזהות את האפיסטמולוגיות ואת המסרים
הגלויים והסמויים שבטקסטים. ניתוח הטקסטים
נעשה אם כן משני היבטים: תוכן - על מה מדובר
בטקסט, ואופן - כיצד התוכן מוצג.
ברקע התיאורטי שבהמשך ידובר בתמורות
שחלו בזהות הישראלית ובשינויים שהתחוללו
בעשורים האחרונים בתפיסות הידע והידיעה
)האפיסטמולוגיות( בספרי הלימוד. בפרק
הממצאים יוצג דיאלוג בין התובנות שעלו מני
–
תוח הספרים לבין ספרות רלוונטית. לבסוף,
בפרק הדיון, תסוכם ההשוואה בין צמדי הספרים
ויידונו השלכותיה לייצוג התרבות במסגרת הלי
–
מודים באולפן.
˙Èχ¯˘È‰ ˙‰ʉ ˙ÒÈÙ˙· ˙¯ÂÓ˙
במחקרי העשור האחרון בולט הניסיון לזקק את
משמעות הישראליות ממשמעות היהדות. במחקר
בו בחנו הכהן וולף והורנצ'יק )0102( כיצד
יהודים-ישראלים תופסים את הישויות של יהו
–
דים ושל ישראלים, מצאו החוקרים כי הישות
היהודית נקשרת למטען היסטורי ואידיאולוגי
ואילו הישות הישראלית נקשרת למישור האישי,
החברתי והעכשווי יותר.
מאוטנר, שגיא ושמיר )8991( מציינים כי
"הצלחת המדינה" שחררה בהדרגה את מתח
המאמץ המשותף, שבו נטלו חלק הקבוצות המר
–
כיבות את החברה הישראלית, והפחיתה מאוד את
הצורך להתיך את הזהויות הנפרדות של הקבוצות
השונות ולצקת במקומן זהות קבוצתית הומוגנית
אחת. כך פחתה גם שליטת המדינה בעיצוב הזה
–
ויות של קבוצות אלה. תהליכים אלה גרמו
להחלשת זהותם המשותפת של חברי הקבוצה
היהודית ולהתעצמות יחסית של הזהויות הנבד
–
לות של קבוצות המשנה המרכיבות אותה.
שגיא ושטרן )8002( טוענים כי בעוד החוויה
היהודית מתגלמת בתחושה של כפיפות, המשכי
–
ות והכרה בכוח המחייב של העבר, החוויה היש
–
ראלית מתגלמת בתחושה של תנועה, שינוי ועי
–
צוב מתמידים. שפירא )7002( טוענת כי הזהות
הישראלית היא סינתזה, שאינה שוות משקל, בין
הזהות היהודית תלוית התרבות וההיסטוריה לבין
זהות תלוית מקום שצוברת משקל ועומק, שכן
הזמן פועל לטובתה. זהות זו נמצאת בתהליך של
שינוי בתוך חברה שהפכה לחברה מגזרית שבה
קיימות ישויות אתניות שונות המתחרות זו בזו על
מקומן בזירה הפוליטית, בשוק ההטבות החברתי
–
ות ובבולטות התרבותית. גם לדברי אייזנשטדט
)4002( במקום טיפוס אחיד או הומוגני של היש
–
ראלי כפי שהיה בעבר, מתפתחים והולכים טיפו
–
סים ישראלים מגוונים הרבה יותר המתייחסים
לנושאים ולבעיות שונות של החברה הישראלית
בדרכים שונות.
אלמוג )4002( מתאר שלושה תהליכים בינל
–
אומיים אשר שינו את התרבות הציונית - קפיט
–
ליזם, דמוקרטיה וגלובליזם. הקפיטליזם שבר
את הסגירות ואת האתנוצנטריות שאפיינו את
החברה הישראלית, הוא יצר הומוגניות תרבותית
השוחקת בהדרגה את הייחודיות האופיינית של
כל מדינה ומדינה, ובכללן ישראל. התהליך
¯‡˙Ó ®≤∞∞¥© ‚ÂÓχ
ÌÈÈÓ‡ÏÈ· ÌÈÎÈω˙ ‰˘ÂÏ˘
˙·¯˙‰ ˙‡ ÂÈ˘ ¯˘‡
¨ÌÊÈÏËÈÙ˜ ˙ÈÂȈ‰
ÌÊÈÏ·ÂÏ‚Â ‰È˯˜ÂÓ„
38
