ומשפחה, שימוש באינטרנט, שמירה על הסביבה
ועוד, הישראלי מוצג כחלק מן העולם ולא כבעל
זהות וערכים שונים.
לפי שרמר )9002(, קריאה אינה מסירת ידע
בלבד מן המחבר אל הקורא, אלא פעילות המא
–
פשרת מגוון הבנות חלופיות של קוראים שונים.
הספר "בין השורות" הוא דוגמה ליישום גישה זו
בספר לימוד. כפי שנכתב במבוא לספר, אחת
המטרות העיקריות בו היא השוואה בין דעות
ותפיסות ועידוד דיון וויכוח בכל נושא בדרך
המשרתת גם את לימוד השפה ותרגולה. בהתאם
לכך, כל פרק בספר מכיל טקסטים העוסקים
באותו נושא מהיבטים שונים ואף מנוגדים,
והלומדים מתבקשים לעמת בין הדעות השונות
ולהביע את דעתם. הספר "עברית בדל"ת אמות"
אמנם לא מציג טקסטים המביעים דעות שונות
באותו נושא, אך בכמה מקרים
יש בטקסט עצמו ויכוח בין
שתי עמדות מנוגדות.
דוגמה בולטת להבדל בין
הצגת הידע בספרים מראשית
התשעים לספרים המאוחרים
יותר היא ההתייחסות להמנון
"התקווה". בספר "אגדה של
שפה" )1991( ההמנון מוצג ללומד במסגרת הכרת
התרבות הלאומית. לעומת זאת, בספר "עברית
בדל"ת אמות" )6002( ההתייחסות להמנון נעשית
במסגרת הטקסט "הבוהמיין הראשון בארץ ישר
–
אל" )אומלינסקי ווייס, 6002, עמ' 21( העוסק
באישיותו ובחייו של מחבר ההמנון, ומציג אותם
על צדדיהם הטובים והרעים. לאחר קריאת מילות
ההמנון נשאלים התלמידים אם לדעתם צריך
לשנות את ההמנון, כפי שמציעים בארץ מדי
פעם. פתיחת הנושא לביקורת ומתן לגיטימציה
לדעות שונות מעידים על הגישה השונה.
ÌÂÎÈÒ
מניתוח הטקסטים עלו הבדלים ברורים בין
הספרים משתי התקופות. ההבדלים מתייחסים
לנושאי הטקסטים, לערכים העולים מן הטקס
–
טים, לאופן הצגת המדינה, לאופן הצגת היש
–
ראלי ולדרך הצגת הידע בהם. הגישה
הממלכתית-פטריוטית בספרים הישנים התחל
–
פה בגישה ביקורתית ובריבוי קולות בספרים
החדשים. מרכז הישראליות בספרים הישנים
הוא המדינה והקולקטיב, בעוד שבספרים החד
–
שים האדם היחיד נמצא במרכז. נושאי הטקס
–
טים השתנו מנושאים המרכיבים את הנרטיב
הלאומי ואת הזיכרון הקולקטיבי, לנושאים
כלליים יותר ולתחומי עניין המשותפים לבני
אדם במקומות רבים בעולם.
ערכים כמו אחדות, הקרבה למען המדינה ובי
–
טול העצמי למען הקולקטיב, שהיו הערכים הדו
–
מיננטיים בספרים הישנים, הפכו בספרים החד
–
שים להגשמה עצמית, יוזמה פרטית, יצירתיות,
חופש בחירה, שמירה על זכויות הפרט, פתיחות
לעולם ורב-תרבותיות.
נראה כי בין סוף שנות השמונים לעשור
הנוכחי הפכו קוציו של הצבר לחיישנים הרגישים
לזכויות, כמו לחובות ולנעשה בעולם הרחב. אין
המדובר עוד בלוחם המקריב עצמו למען הקולק
–
טיב, אלא ביזם יצירתי העושה למען עצמו וביתו,
כאשר לעתים הופכת יצירתיות זו למניפולטיבית,
כזו היוצרת חוקים משלה.
את מקומה של התמונה החיובית נטולת הביקו
–
רת של מדינת ישראל ומוסדותיה בספרים היש
–
נים, תפסה תמונה חדשה מציאותית ומורכבת
יותר. שינויים אלה תואמים לחלוטין את השינוי
–
ים בתודעה ובזהות הקולקטיבית הישראלית ואת
˙¢ ÛÂÒ ÔÈ· ÈÎ ‰‡¯
ÈÁΉ ¯Â˘ÚÏ ÌÈÂÓ˘‰
¯·ˆ‰ Ï˘ ÂȈ˜ ÂÎÙ‰
˙ÂÈÂÎÊÏ ÌÈ˘È‚¯‰ ÌÈ˘ÈÈÁÏ
44
