מנת להתמודד עם הסיטואציות השונות בחברה
)ברוך, 1002(.
הכינוי "ספרות בעיה" ניתן לה )ליבנת ושיכמנ
–
טר, 0002(, מכיוון שהוא מבטא את התפישה
החדשה בחברה הישראלית, המבוססת על העיקרון:
"לדבר על זה" )עדיין אמירה עקיפה ומתחמקת(.
ԉȯÙÒ ˙¯ÙÂÒ‰
לה דגון היא סופרת ילדים ונוער. ילידת
ִ
צ
4491, עבדה כגננת שלושים שנה. כיום היא
עוסקת בכתיבה ספרותית ובעיתונות )כותבת
במקומון "מגוונים" שיוצא ברמת השרון(. כאדם
שבא מתחום החינוך, דרך הכתיבה שלה נוגעת
בבעיות שמתעוררות בשטח ומחייבות טיפול
נכון. דגון מגדירה את הכתיבה שלה כמענה
פסיכולוגי-ספרותי לבעיות אלו. את הספר "איך
באתי לעולם?" כתבה בעקבות הולדת נכדיה,
שהתחילו לשאול שאלות בנושא המין והלידה.
כתיבתה נוטה להיות מחורזת לשם יצירת מקצב,
כעין מענה אמנותי לשאלות פסיכולוגיות )המידע
הושג בשיחת טלפון עם המחברת 2102.9.5(.
הספר "איך באתי לעולם?" בן 51 עמודים לא
ממוספרים )מספור העמודים ידני( והוא בנוי
בצורה שיטתית: הטקסט כתוב בעמוד הימני
והאיור בעמוד השמאלי לאורך כל הסיפור )העי
–
צוב והאיור של הלה מעוז(. מקוצר היריעה לא
יכולנו לדון בנושא האיורים ביצירה. הסיפור
מתחיל במספר שאלות שהילד מעלה: "איך באתי
לעולם? ]...[ ואיך נכנסתי בהתחלה/ אל תוך הבטן
הגדולה? ואיך יצאתי בדיוק בזמן/ כשהייתי ילד
מוכן?" )דגון, 4002, 1(.
המשך הספר הוא תשובתה של האם, הנמסרת
דרך הסיפור. היא מתחילה בתיאור האינטראקציה
הרגשית והפיסית בין ההורים )שם, 3(, אחר כך
היא מתמקדת בתהליך התפתחות העובר בתוך
הרחם עד רגע לידתו והתקהלות בני המשפחה
והחברים סביבו. כל זה נעשה תוך שימוש בשפה
ריגושית רכה, המעניקה שלווה לנמען ואסתטיות
לנושא הרגיש.
יש לציין שהדמות הדומיננטית בסיפור, לצד
הדובר, היא האם, והיא מתוארת כדמות אקטיבית
במשך כל הזמן: "אמא שלי כמו אמא שלך, / אל
הרחם כל הזמן מזון שלחה" )שם, 9(, "אמא
ששמרה עלי ימים ולילות ונתנה לי בתוך הרחם
להיות/...אמא שדאגה שלא יהיה חם או
קר,/...אמא שהשמיעה לי מנגינות וצלילים. אמא
שאוהבת אותי כל כך" )שם, 21(. לעומתה, האב
מוזכר פעמיים. בתחילה כשותף בתהליך התהוות
העובר: "אבא ואמא מאוד אוהבים ... כשאבא
מעביר לאמא זרע קטן" )שם, 3(. בסוף הסיפור
הוא מוזכר עוד פעם, בין שאר הדמויות המשניות
שסובבות את התינוק הנולד: "כולם ממהרים
לבקר, / ואף אחד אינו מאחר: אבא, סבתא, סבא,
דודים, חברים..." )שם, 41(.
הסיפור בנוי בצורת סיפור-שיר. מבחינת הצורה
הוא נוטה להידמות לשיר, בכך שהוא מחולק
לקטעים, כעין בתים. אורך השורות נע בין מילה
עד שבע מילים כולל מילות קישור, כשלרוב,
היחידה התחבירית פוסחת משורה לשורה, ונמש
–
כת למספר שורות. למשל: "ביצית קטנטונת,/
עגולה וחמימה,/ בבטן של אמא לזרע ממתינה".
הפסיחה והמשחק בסדר חלקי המשפט משרתים
˙¯ÙÒ ÊÎ¯Ó „Ò ±ππµ ˙˘·
˙ÈÓ„˜‡‰ ‰ÏÏÎÓ· ÌÈ„Ïȉ
¯·„‰Â ¨‰ÙÈÁ· ÍÂÈÁÏ ˙È·¯Ú‰
ȯÂËÒȉ ‰ÙÓÎ ÒÙ˙
91
