מסוימות קבועות, כמו צפייה בתכניות טלוויזיה
למיניהן. לדוגמה, מילים המובדלות על ידי הדיפ
–
ת(. או
ְ
י
ַּ
ית-ב
ֵּ
ם(, )ב
ְ
ו
ַ
ם- י
ֹ
תונג בשפה הכתובה )יו
מילים המובדלות על ידי הניקוד, במיוחד האות
האחרונה, שהשפה המדוברת נוטה להגות אותה
ו-
ּ
ב
ַ
ע
ְ
ל
ַ
בשווא )כהברה סגורה בסוף( למשל )י
רו-
ֹ
ּ
ב
ּ
ְ
כ
ַ
ה(, )ת
ֶ
ח
ֹ
/שו
ְ
ח
ּ
ַ
ב
ְ
ס
ַ
חו-י
ּ
ַ
ב
ְ
ס
ַ
ק(, )י
ֵ
ח
ַ
ש
ְ
/מ
ּ
ְ
ב
ַ
ע
ְ
ל
ַ
י
ל(. מילים אלו הן "הגשר אל השפה
ַּ
ד
ְ
ג
ִּ
ר/ת
ַּ
ב
ְּ
כ
ִ
ת
הכתובה". יש סוג נוסף של מילים, שמקורן בשפה
הספרותית, ואין משתמשים בהן במדוברת, כלומר
יש להן תחליף, אך הן קלות להבנה בגיל הרך.
ה. עוד
ָ
נ
ְ
נ
ֹ
ו
ּ
ב
ְ
ת
ִ
/ ה
ְ
ת
ָ
ל
ָּ
מ
ַ
א
ַ
ל, ת
ֵּ
כ
ַּ
ת
ְ
ס
ִּ
ר/ת
ּ
ד'ו
ְ
נ
ּ
לדוגמה - או
הבדל במילים אלו - הן שזורות במבנים תחביריים
שונים מן השפה המדוברת, דהיינו, חל שינוי בסדר
חלקי הדיבר בחלק מן המשפטים, השונה מזה של
השפה המדוברת, למשל: "אמא את האנציקלופדיה
הביאה, ואת עמוד הרבייה פתחה" )עמ' 3(. בשתי
הפסוקיות הנ"ל הוקדם המושא לפני הנשוא, דבר
שאין נוהגים להשתמש בו בשפה המדוברת. נוסף
לכך, הערבית הספרותית נוטה להתחיל את המשפט
בפועל אם הוא מכיל פועל, כלומר לרוב מעדיפים
לומר "אכל הילד" במקום "הילד אכל". אמנם שתי
הצורות נמצאות בערבית הכתובה, אם כי השפה
המדוברת שופעת את המבנה הראשון, כנראה
הצורה הזאת נתפסת כיותר ספונטנית ואותנטית,
אך אין כאן בעיה בהבנת המסר הכללי של המש
–
פט. הבחירה בצורה זו עשויה להשפיע על מידת
התחברותו של הילד הרך אל הסיפור.
בהשוואה למשלב הראשון שהוא שפת ביניים,
המשלב השני נחשב למשלב גבוה ביחס ללשון
הילדים בגיל הרך. במשלב זה נכללת שפה מדעית,
הקשה להבנה וגם להגייה, ואין לה שום תחליף
במשלב הנמוך. מדובר בביטויים שאפשר לפגוש
ה -
ָ
ד
ְ
י
ַ
י
ּ
ו
ּ
אותם באנציקלופדיה ובספרי מדע, כגון: ב
ה - זיר
ָּ
י
ִ
פ
ּ
ע'ו
ְ
ר
ּ
טאף שו
ִ
ה/ נ
ָּ
י
ֵ
ו
ַ
נ
ַ
ואנאת - מ
ְ
י
ַ
ית; ח
ִ
יצ
ֵּ
ב
–
ה. זו קבוצת
ָּ
י
ִ
ב
ְ
ל - ר
ֹ
נאס
ַּ
ת
ַ
ר; א
ָּ
ב
ּ
ין - עו
ִ
'נ
ַ
עונים; ג
מילים שאמו של קושקוש קראה לו מתוך האנציק
–
לופדיה. עוד ביטוי שנאמר מפיו של קושקוש
ונראה די גבוה ביחס ללשונם של הילדים הנמענים
יובא להלן לשם הבהרה רק בתרגום: "קושקוש קפץ
לחיקה של האם, ושאל אותה על לידת האדם" )עמ'
3(. הסיבה לשימוש בצירוף "לידת האדם" נראית
טכנית לחלוטין, החריזה שבחרה בה המחברת
סאן
ְ
נ
ִ
הגבילה אותה והכריחה אותה לבחור במילה א
יק(.
ֵ
דאן )ח
ְ
ח
ַ
)אדם( שנחרזת עם המילה א
הלשון הריגושית בשני הסיפורים: נביא דוגמה
אחת ללשון הזאת מ"שם התואר". שם התואר
תופס שני תפקידים עיקריים בתחביר: שם תואר
י, המרחיב את שם העצם, ושם תואר נשואי,
ִ
לווא
היוצר יחד עם שם העצם משפט. השימוש המוד
–
גש בשם העצם הלוואי ביצירות ספרותיות נחשב
ל'סוגל סגנוני' )
marker
Stylistic
(, המאפיין את
הספרות החדשה המודרנית. אמנם השימוש
המרובה בשמות התואר מאפיין פחות את הספרות
הפוסט-מודרנית, כשמדובר בספרות למבוגרים.
ספרות הילדים שמרנית יותר, ועדיין שמות
התואר מאפיינים את מידת הריגושיות בה גם
בשנות ה-0002. שמות התואר הלוואיים מרחיבים
את שם העצם ומוסיפים מטען ריגושי לטקסט
הסיפורי, והצירופים המאוחים של שמות תואר
מעצימים את האפקט הרגשי שבו )פרוכטמן,
תש"ן(. ריכוז שמות תואר, בעיקר בעלי מהות
חוזרת, עשוי, על כן, להיות סוגל סגנוני.
שמות התואר בסיפור "איך באתי לעולם?": רוב
שמות התואר שנמצאו בסיפור הם לוואיים, וכן
נמצאו עוד שמות תואר אחדים שהם נשואיים.
נסקור תחילה את הלוואיים: "אל תוך הבטן הגדו
–
לה" )1(, "זה קרה ביום מאוד מיוחד" )3(, "כך
מתחילים חיים חדשים" )3(, "כשאבא מעביר
לאימא זרע קטנטן" )3(, "ביצית קטנטונת, עגולה
וחמימה" )5(, "ומתוך סיפור אהבה מקסים" )5(,
"הרחם עגול ומלא במים" )5(, "התחילו להתפתח
ברחם מוגן" )7(, "יהיה שם ילד מוכן" )7(, "בגללי
יש לאמא בטן ענקית" )9(, "אני כבר ילד מושלם"
)01(, "ואצלה התפתחתי מעובר לעולל רך )עמ'
רים" )עמ' 41(, "מגי
ָּ
21(, "המון פרצופים לא מוכ
–
עים הביתה, למקום שבו אני גר, עם מישהו קרוב,
ר" )עמ' 41(. אנחנו רואים שמות תואר
ָּ
אהוב ומוכ
בעלי מטען ריגושי חיובי, מביעים נועם ורכות,
חוץ משם התואר החריג והמאיים קמעה, בצד
גרעינו השמני, בטן ענקית, שאמנם מצניע בתוכו
את הפחד של הילד מבואו של האח החדש.
שמות התואר הנשואיים בסיפור: "כשהייתי
קטן" )1(, "אבא ואמא מאוד אוהבים ... ונשארים
רים" )3(, "בתוכה הוא יהיה שמור ומוגן"
ָּ
מחוב
)3(, "אפילו שאני כל כך קטן" )5(, "בהתחלה
הייתי כל כך זעיר" )7(, "שאצלה בבטן הייתי
מאושר" )21(, "איזה חמוד!" )41(. אנחנו רואים
גם כאן קביעות נשואיות של רוך והגנה על העובר
הקטן וחסר הישע שבתוך הבטן הענקית.
96
