האנציקלופדיה, ופתחה והפכה לעמוד הרבייה,
התבוננה יחד עם קושקוש, ואמרה...".
אנחנו רואים בדוגמא זו את הריבוי במספר
הדמויות ובעקבותיו הריבוי במספר ההתרחשויות,
שניתן למדוד אותן על פי מספר הפעלים )וראו
להלן, בקטגוריות הסגנוניות(, אם כי העמודים
ר
ּ
שבהם ההסבר המדעי אודות התפתחות העוב
נראים פחות עמוסים, הן מבחינת אורך הטקסט
והן מבחינת ההסבר. כל עמוד מדבר, לכל היותר,
על שלב אחד בחיי העובר )התרגום מילולי, ס"א(:
"אחרי ימים, חודשים, מסרב להישאר ברחם, אין
לו סבלנות כבר. ובבוא העת, בראש מתחיל
העובר לדחוף, עד שהדרך ללידה מתרחבת.") 7(.
בכל עמוד אפשר להבחין במספר מילים חור
–
זות, שמשתנות מעמוד לעמוד. נציין אותן בתע
–
ת )פעלים(/
ָ
ת- נאד
ָ
תיק כדי להבחין במצלול: עאד
ת-
ָּ
ב
ַ
'ל
ַ
סאן )שמות עצם(/ ג
ְ
נ
ִ
-א
ְ
ל
ַ
דאן- א
ְ
ח
ַ
-א
ְ
ל
ִּ
ב
ה )שמות תואר(.
ָ
דיד
ַ
ה- ע
ָ
דיד
ַ
ת )פעלים(/ ש
ָּ
ב
ַ
ל
ַ
ק
ראוי לציין שהחרוזים לא נקבעו לפי כללי החרוז
בשירה המודרנית, שלפיהם חרוז דקדוקי אינו
משובח )עיינו אצל ברוך ופרוכטמן 3891]2991[(,
שכן אין מדובר בשירה של ממש.
חרוז דקדוקי נחשב חרוז שחריזתו מסודרת
לרוב לפי יסודות דקדוקים: שם עצם עם שם עצם,
נטוי עם נטוי, פועל עם פועל וכדומה. למשל:
ים. חרוז כזה
ִ
ש
ֲ
ע
ֹ
ו
ּ
ים/ג
ִ
ש
ֲ
ע
ֹ
. רו
ְ
ך
ֵ
ת
ָ
ל
ְ
מ
ִ
/ ש
ְ
ך
ֵ
ית
ֵ
ב
בשירה מודרנית אינו נחשב משובח. לא כך הוא
במסורת השירה הקדומה, ובמיוחד בשירה הער
–
בית של ימי הביניים, ובעקבותיה היהודית, ששם
נחשב למשובח ביותר,
ְ
ך
ִ
י
ַ
ר
ָ
ד
ֲ
/ע
ְ
ך
ִ
י
ַ
סיר
ֲ
חרוז כמו: א
לפחות ב"תור הזהב". אף כללי החריזה בערבית
קשורים יותר למסורת החריזה בימי הביניים,
שנקטה חרוזים דקדוקיים וראתה בהם מופת
לחריזה, וכנראה מסורת זו נשמרה בחלקה גם
בחריזה של היום. אפשר לראות זאת בעקיפין הן
בחריזה של המחברת עצמה והן בדברי המשוררים
בימי הביניים, שהיו גם מדקדקים. ועיינו בנושא
זה, למשל, אצל הלפר, תרפ"ד, מירסקי, תשכ"ט,
חזן, 3002.
בכל עמוד בספר ישנם חרוזים חדשים, לרוב
שניים בכל עמוד, היכולים להיות מכל חלקי הדי
–
בור, ואלה שחורזים נמנים עם אותו חלק דיבור
)כאמור, חרוזים דקדוקיים(: פעלים, שמות עצם
ושמות תואר, הבאים צמודים או במסורג. המאפי
–
ין העיקרי של המילים האלו הוא הצד הריתמי
והמורפולוגי של המילים. אין התייחסות לצד
הסמנטי, למשל מיקוד המילים המרכזיות בחרוז,
שיסב את תשומת לבו של הקורא למטען המשמ
–
עות של הטקסט )ברוך ופרוכטמן 3891]2991[(.
חלק מן המשפטים כתובים בסדר תחבירי הפוך,
או שונה מן הסדר הנורמטיבי בערבית, ומדובר
בנושא, נשוא, מושא. סדר זה יכול להיראות
אחרת בסיפור. להלן דוגמאות מתורגמות, תוך
שמירה על הסדר התחבירי שבמקור, כדי להסביר
את הרעיון; "הציפור את בטן האם פותחת" )עמ'
51(. במשפט הזה הסדר הוא נושא, מושא )סמי
–
כות(, נשוא.
דוגמא נוספת, למשפט ארוך עם יותר חלקים:
"מיד קושקוש התנגד, להסבר של לוזה סירב את
האנציקלופדיה למורה מחר הבטיח" )עמ' 71(.
כפי שצוין התרגום מילולי )ס"א(. זהו משפט
ארוך, בעל מספר פסוקיות מאוחות, שאפשר
לחלקו למשפטים קצרים וברורים, במקום להציב
נושא אחד לכולם, כדרך המשפט הכולל. בטקסט
יש לחלוקה הזאת אפקט של התרגשות ומהירות,
וזאת כנראה הייתה מגמת השינוי. אמנם ייתכן
שחלוקה אחרת הייתה מבהירה יותר את התהליך.
במיוחד חשוב הדבר כשמדובר בילדים בגיל הרך,
העשויים לגלות קושי בהבנת משפט כה ארוך.
ÌȯÂÙÈÒ‰ ·ÂˆÈÚ· ‰‡Â¢‰Ï ˙Âȯ‚˘
˙ÂÙ˘‰ È˙˘·
להלן תודגם ההשוואה בשני הסיפורים על פי
הקטגוריות שיתמקדו בחלק מן המאפיינים
הלשוניים-הסגנוניים שנחקרו, החושפים ומבט
–
אים בעקיפין גם את הגישה הדידקטית של
המחברות לנושא. נתייחס מעט למרכיבים ספרו
–
תיים בשני הסיפורים, ונזכיר רק את הנראים
משמעותיים ורלוונטיים להשוואה.
נושא הסגנון והלשון בטקסט ספרותי חשוב
מאוד להבלטת המסר. בדברנו על סגנון כנושא
מחקר בלשני ספרותי, אנחנו מתכוונים בעיקר
93
˙È·¯Ú· ¯ÂÙÈÒ‰ Ï˘ ˙¯˙ÂΉ
ÔÂ˘Ï‰ ͇ ¨¯˙ÂÈ ‰˙ÙÓ Èχ
˙‡ ‰˜ÈÁ¯Ó ¨˙ÁÂÂ„Ó ¯˙ÂÈ
È˘È‡ ˘‚¯Ó ¯·Â„‰
