ÌÂÎÈÒ
מפעלה של תקוה שריג בהנגשת אגדות חז"ל
לילדים מאדיר ומרומם את המושג "גירסא דינקו
–
תא". דווקא היא, שגדלה בבית חרדי ליטאי
ובמהלך חייה שינתה דרכה ועברה לקיבוץ חילו
–
ני, על כל המשתמע מכך, מוכיחה עד כמה עמוקה
ובלתי נשכחת רישומה של האגדה בגיל הילדות.
ייחודה של תקוה שריג במתח הדק שבין התנ"ך
למדרש, בין לשון המקרא ללשונם של חכמים. היא
רואה שליחות בסיפורם של מעשי האבות, מהם
ניתן ליהנות אך גם ללמוד ולקנות ידע. גדולתה
כלל איננה נפגמת מאי דיוקים מכוונים ומסטייה
מלשון הכתוב. תפארתה בהנחלת אגדות חז"ל
לילדים צעירים, כדי שייהנו כשם שנהנתה היא.
בעיבודיה של שריג אין אחידות והעיקרון
המנחה הוא לספר עוד ועוד, כי יש "לנו משלנו".
היא אספה אגדות רבות לספר אחד, המסופרות
בדרך כלל בקיצור. אחיזתה במוכר ובידוע מורג
–
שת, היא ממעטת לשנות את הנוסח פרט להשמ
–
טות ולחילופי לשון וסגנון. אין בעיבודיה העברת
מסר או הטפת מוסר, במישרין ובעקיפין, אף אם
מתבקשת מסקנה חינוכית או מוסרית. זו כנראה
גם הסיבה שהספר לא מחולק לפי נושאים חינו
–
כיים, כיאה לאגדות חז"ל שזה עיקרן, אלא לפי
חלוקה היסטורית גרידא.
היא לא מציבה את הגיבורים כמודל לחיקוי,
היא אינה מסיקה מסקנות חינוכיות ואינה מהללת
את גדולת המעשים. גישתה מסורתית, כמעט
שמרנית, המשולבת באסתטיקה של מילים וביט
–
ויים. בעיבודיה נוכח בורא עולם, נפקדים אזכורי
מוות או סבל הקשורים למעגל החיים. בולטות
בהיעדרן מצוות והלכות הנובעות מהמדרש.
הקורא הצעיר, שאינו שומר תורה ומצוות,
ייהנה מחוויית הקריאה ללא קונפליקטים עם
השקפת עולמו ועולמם של הוריו ומחנכיו. נראה
שמטרתה של המחברת מושגת והקורא הצעיר
ישמח להאזין לסיפורים ולא ירגיש מחנק או זרות.
היא הצליחה להניח נדבך חשוב בבניין רוחו
ועולמו של הילד העברי, הנחשף לאוצר היצירה
היהודית לדורותיה.
85
