המחבר. לא דומה פרי עטו של
כותב בעל ידע תורני, המודע
לציווי האלוקי ומחויב לדבר ה'
לזה אשר דוגל בפן החברתי-
סוציאלי ואין לו קשר מובהק
לדת ולבטח שלא מחויבות
לתורה ולציווי האל. במלאכת
העיבוד יורגש הדבר כבר
בבחירת התכנים, אשר יכוונו
למסר של קיום מצוות, אמונה וביטחון באלוקים
אצל המעבד הדתי, לעומת תכנים הומניסטיים
העוסקים בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו אצל
מעבדים שאינם שומרי תורה ומצוות.
קשה להבין את ייחודה של תקוה שריג כמעב
–
דת של סיפורי חז"ל ללא השוואה למלאכת העי
–
בוד של מעבדים אחרים של סיפורים אלה. לפי
–
כך, כדי לחדד את האפיונים הפואטיים העולים
מכתיבתה של תקוה שריג, בחרתי להשוות
במאמר זה בין עיבודיה של שריג לבין עיבודים
של רבקה אליצור. אף על פי שתפיסת עולמן
הדתית, לפחות זו אשר גדלו עליה, דומה מאוד,
אורח חייהן ככותבות רחוק.
Ï˘ ‰˙·È˙Î ÈÈÈÙ‡Ó ‰˙ÂÈ„ÂÁÈÈ
‚ȯ˘ ‰Â˜˙
את ייחודה של תקוה שריג כמעבדת אבחן לאור
שישה היבטים: נאמנות למקור מבחינת התכנים;
עקרונות הברירה וההדרה של אגדות; עריכה
המשמיטה תימות של סבל, חולשה ומוות;
השלמת פערים בעיבוד; עיבוד הממזג מדרשים,
ושינויים בסיומי הסיפורים.
תוכן - נאמנות העיבוד למקור: בספרה של
תקוה שריג "לנו משלנו" לא צוינו מקורותיה של
כל אגדה. כמובן, שלקורא הצעיר הדבר אינו
מפריע, שהרי מטבע הדברים אין הוא מתעניין
במקור, אולם הקורא המבוגר אשר ירצה לעמוד
על שורשיה של האגדה ולהרחיב ידיעותיו, יהיה
עליו לטרוח טרחה רבה. כמו כן, היא אינה מציי
–
נת במה נעזרה ועל פי מה עיבדה, אלא כותבת
"ליקטה ועיבדה". מעיון בסיפוריה של שריג
בספר זה, נראה כי המקור ממנו נלקח החומר הוא
"ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי, אשר ערכו
ותרגמו את אגדות חז"ל ממקורן בספרות המדר
–
שית, ועיבודה של שריג הינו רק עיבוד לעברית
מודרנית, כפי שטוענת חובב )תשס"א(.
בספרה של שריג אין הקדמה הדנה בעקרונות
העיבוד של אגדות חז"ל לילדים, ומשנתה הפוא
–
טית אינה סדורה. העיקרון המרכזי בכתיבתה,
כפי שהיא מעידה בשיחתה עם לאה שניר
)6891(, הוא "הלא יש לנו משלנו, מדוע לנדוד
למקורות זרים?".
הדרת אגדות שעיקרן קיום מצוות והנחיות
מוסריות: השולט בסיפורי התורה, אשר לכאורה
מופיעים על פי סדרם, חש מיד כי בספרה של
שריג חסרים עניינים רבים. בולט בעיקר חסרו
–
נם של סיפורי אדם וחווה בגן עדן, סיפור אליע
–
זר ורבקה בחרן, מקרה יעקב ורחל בבית לבן או
עקידת יצחק. גם סיפורי מכות מצרים אשר
בספר שמות אינם מופיעים, וכן סיפור אפיית
המצות. נראה כי המשותף לכל הסיפורים אשר
שריג בחרה להדיר מיצירתה הוא קיום מצוות
והנחיות מוסריות, דוגמת איסור האכילה מעץ
הדעת, הציווי על אברהם לעקוד את בנו, כך גם
הציוויים הקשורים במכות מצרים כגון מריחת
המשקופים בדם, אפיית המצות כש"מתניכם
חגורים, נעליכם ברגליכם וכו'", מכל אלה היא
התרחקה לחלוטין.
לאור החלטותיה כמעבדת, אשווה את עבוד
–
תה למלאכת העיבוד של אגדות חז"ל לילדים
בידי רבקה אליצור, בספרה "על אבות לילדים"
)2791(. נראה כי הנושאים שהשמיטה שריג נוכ
–
חים בעיבודיה של אליצור, והיא עוסקת בהם
בהרחבה. אצל אליצור קיימת מחויבות לדבר ה'
˙‡ ¯ÙÒÏ ˙¯Á· ‡È‰
˘È ¯˘‡ Í¢˙‰ ȯÂÙÈÒ
¨˙¯ÂÒÓÏ ‰˜ÈÊ Ì‰·
Ï˘ ‰È¯ÂËÒȉÏ ÌÈÒÂ˙ÈÓÏ
Ȅ‰ȉ ÌÚ‰
78
