פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 80

כל תיאור המדרש אודות אברהם בתוך האש
והמלאכים הקוראים להקב"ה "אברהם נשרף
בכבשן האש" מושמט ומועלם על ידיה מהקורא
הצעיר. לעומת זאת, בעיבודה של אליצור פריט
מידע זה קיים ומופיע בפרטי פרטים: "השליכו
אותו לכבשן האש!...לקחו את אברהם והשליכו
אותו לתוך כבשן האש. באותה שעה היה רעש
גדול בשמים. באו המלאכים לפני הקב"ה, בכו
ואמרו: "אברהם נשרף בכבשן האש! אברהם נשרף
בכבשן האש! אמר גבריאל המלאך: ריבונו של
עולם, תן לי רשות וארד להציל את אברהם...".
נראה כי לא די בזה שאליצור עוסקת בנושא,
, היא מעצימה אותוּלמרות גילו הצעיר של קהלה
ומוסיפה לו יסוד דרמטי על ידי חזרות על המשפ –
טים, פנייה ישירה לבורא העולם, התעסקותם של
המלאכים בכבודם ובעצמם ועוד.
השוואה זו מבליטה את החלטותיה של שריג
כמעבדת של סיפורי חז"ל לילדים. ניתן לייחס את
השמטותיה למאורעות חייה, בהם התייתמה
מאביה בעודה ילדה קטנה ושכלה את בנה במלח –
מת יום הכיפורים, אשר השפיעו על כתיבתה, כפי
שהיא מעידה: "גל 'הכתיבה המטורפת' הוא מעין
הגנה עצמית אינסטינקטיבית להישרד, שנועד
לסייע לי להתגבר על ההלם ועל המכאוב" )שריג,
תש"ס(. בבחירה פואטית זו של הדרת הסבל
מכתיבתה, יש מעין הגנה על הקורא הצעיר
מקשיי החיים - חולשות, סבל, אובדן, ואולי אף
רצון להימנע מסוגיית שכר ועונש, המתבקשת
לעיתים בעניין זה, בשאלתם הפשוטה והכל כך
טריוויאלית של ילדים צעירים, "למה?".
השלמת פערים - שילוב הסיפור החז"לי בעי –
בוד: הדרשה עצמה, תוכנה, נושאה וצורתה, היא
הלבוש שמלביש הדרשן לכתובים )ניצן ועמינח,
2891(. לטובת הקורא הצעיר, אשר אינו בקי
בכתובים, נדרשת עבודת עיבוד המשלימה את
פערי הידיעה לפרטיהם.
בספר "לנו משלנו" נצמדה שריג לתוכנן המקו –
רי של אגדות חז"ל, בדרך כלל בלי להרחיב ולהו –
סיף, לא הרחבות ספרותיות )באלה אדון בהמשך(
א",ָיְצַולא הבהרות גיאוגרפיות, כגון: היכן היא "ק
המוזכרת בסיפור "משפט צדק" )עמ' 58(, או היכן
"אנטיוכיה" המופיעה בסיפור "אבא יודן הצדיק"
)עמ' 88(. כמו כן, היא אינה מרחיבה אודות עניי –
נים היסטוריים, דוגמת סיפור מכירת יוסף המוז –
כר אך ברמז אצל תקוה שריג בעיבודה "בני יעקב
יורדים מצרימה" )עמ' 33( במילים "אחי יוסף
התחרטו על מעשיהם עם אחיהם...", שהרי הקורא
הצעיר לא מכיר את הסיפור ושריג אינה משלימה
לו פער זה. עיסוקה בסיפור יוסף מתחיל בעיבודה
"יוסף במצרים" )עמ' 13(: "כשהורידו הישמעא –
לים את יוסף למצרים, מכרו אותו לפוטיפר...".
לא קיימת השלמה מיהו יוסף, מדוע הגיע לידי
הישמעאלים וכל סיפור מעשה מכירתו ע"י אחיו.
אם נשווה לעיבודה של אליצור, נראה כי שריג
עוסקת בנושא בהרחבה, החל מהשלכתו לבור,
צדיקותו של יוסף, זכות אמו רחל, יופיו, חייו
במצרים, עד פגישתו עם אחיו, התוודעותו
אליהם וכלה בהבאת עצמות אביו לקבורה בארץ
כנען. שריג אינה משאירה מקום לדמיון או
להשערות, ומוסיפה תיאורים המתאימים לעולמו
של הילד.
נראה שמגמת העיבוד של שריג היא להקל על
הקורא הצעיר בהבנת הטקסט תוך שמירה והיצמ –
דות מרבית למקור. לעומתה, רבקה אליצור, אשר
בעיבודה שמה דגש על הצד הספרותי, מדגישה
את הנרטיב שבאגדה, שהוא הגרעין המעניין את
הילד. היא בוחרת את הפרטים המתאימים,
מעשירה אותם עד כדי תיאטרליות לפעמים,
ומשמיטה מן התוכן עניינים הקשים לילד או
המעמיסים עליו מידע.
במדרש אודות יוסף )בבלי, מסכת סוטה, ל"ו(
כתוב: "בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא
ירים איש את ידו. אמרו אצטגניני פרעה עבד
שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו. אמר
להן גינוני מלכות אני רואה בו". תקוה שריג
בעיבודה "יוסף ופרעה נשבעים זה לזה" )עמ' 23(
כמעט ואינה מרחיבה: "כשעשה פרעה את יוסף
אדון כל מצרים, אמרו לו שריו: - העבד הזה,
שפוטיפר קנה אותו בעשרים כסף, אתה רוצה
שהוא ימשול עלינו? אמר להם פרעה: רואה אני
בו, שמתאים הוא להיות מלך...".
80
˘ÂÓÈ˘Ó ÚÓÈ‰Ï ‰¯ÈÁ·‰
ÏÎÎ Ú·Â ¢‰Óχ¢ ¯‡Â˙·
‰˙˜Á¯˙‰Ó ‰‡¯‰
‡È‰ Â˙‡ ¨˙ÂÂÓ· ˜ÂÒÈÚ‰Ó
Ô˙È˘ ‰ÓÎ „Ú ˙ÓˆÓˆÓ